211

לאחרי שזה רבות שמעתי אודותיו ואודות פעולותיו בכלל ובשטח החינור בפרט, נעם לי עצם העובדא לקבל מכתבו ובו ראשי פרקים מאשר עבר עליו והסתדרותו עתה.

אף שתמהתי וגם נצטערתי קצת לתוכנו, ובעיקר לרוחו החדור עצבות ועוד יותר מזה. וכותב הנני שגם תמי' בעיני, וטעמי ונימוקי בזה, אשר כיון שההשגחה העליונה העמידתו בקרן אורה, שניתנה לו האפשריות לעבוד בחינוכם הכשר של בני ישראל, הרי זוהי הוכחה ברורה שניתנו לו הכחות למלאות תפקיד הכי נעלה זה, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. ובמילא אין הדבר תלוי אלא ברצונו, ואם רק ירצה באמת ובהחלט -- בודאי יתגבר על המכשולים והמניעות וגם על ההעלמות וההסתרים. ואפילו את"ל שהעצבות יסודה במה שְלעֶת עתה לא עלתה בידו לשפר החינוך האמור ככל הדרוש, הרי נוסף על המבואר בתניא ובכמה מקומות שבכל אופן העצבות מופרכת ואינה אלא מזיקה, הרי ידועה הוראת נשיאנו הק' טובה פעולה אחת מאלף אנחות. ובפרט שבטבע האדם שכשהוא מתאנח -- מרגיש קצת שביעת רצון שמצטער על הדבר ואין זה מוסיף מרץ בפעולות למלאות הגרעון.

מובן שבכל האמור לא לדרשא קאתינא, אלא להביע דעתי ברורה ומוחלטת, שזכות גדול ביותר הוא מה שפעולותיו הן בשטח החינוך. כי לא כל אדם זוכה לזה, ובפרט בתקופתנו זו. אלא, כי בכל הענינים דתורה ומצות, שנותנים מלמעלה היכולת והכחות ומצוים ג"כ ובחרת בחיים, אבל סו"ס על האדם להיות הבוחר מרצונו הטוב ובבחירתו החפשית. אלא שכל. אלו שהיו בכתלי ישיבת תומכי תמימים נאמר עליהם, אַ חסידישער שטיקל ברויט -- לחם -- גייט ניט פּאַרלאָרען ח"ו, ונותנים להם תוספת התעוררות וגם אי-שביעת רצון מהעדר הפעולות, ומעודדים ומחזקים אותם מזמן לזמן ע"י רמזים ולפעמים גם הוראה באצבע ובודאי כשיתבונן במה שקרה לו במשך הזמן האחרון -- ימצא כמה. הוראות ורמזים אלו. ותקותי שבמקצת עכ"פ כבר גרמו לפעולות ממשיות, ועוד יוסיף בהם -- הלוך והוסיף. . .

. . . ובמ"ש בענין הליכת כהנים על קברי צדיקים, הרי ידוע מכתב מוהרי"ל מיאנאוויטש, אחיו של רבנו הזקן -- בענין הגדר סביבות הציון בהאַדיטש. אשר נדפס בהתמים, אשר מזה מובנת גם ההוראה בהנ"ל. ומ"ש בענין מערה פרטית ומהשמועה עד"ז שהיא בקבלה, מובן שזה צריך בירור