207

תיח דומין לפניהן כו' (סנהדרין קב, א) ועד"ז במקדש שני, צדוק וביתוס ועד לימינו אלה, אפילו בעיר זו עצמה, שהעומדים בראשם של תנועות שונות שנגד היהדות המסורתית, למדו לפני זה ולנו בעומקא דהלכתא, וכו

ג) לכתבו שאפשר שהסברא לגדל הזקן היא לא על טהרת הקדש כ"א משום פני' וכו'.

הנה פסק דין הוא, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף ע"פ כו', שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

ד) בהנוגע לזוגתו תחי',

הנה בהכירי אחדים ממשפחתה, תקותי חזקה שסו"ס לא רק שלא תהיי כל התנגדות מצדה, אלא אדרבה תסייע, ולא עוד אלא שעוד יתעלה כ' בעיניי ויתקבלו דבריו -- בנוגע ליראת שמים ותומ"צ -- להבא יותר, שהרי קרוב לומר שעתה כששומעת ממנו תביעה בזה, מתעורר רעיון במוחה (בסגנון חז"ל) שהטופח ע"מ להטפיח ה"ה צריך להיות בהרבה יותר מאשר זה שמטפיחו.

מובן ופשוט שלא נעלם ממני שבכמה מדינות ובמדינה זו, יראי ה' באמת, התירו את הנ"ל ובכו"כ הסברים וכו' ובמילא בדור שלאחרי זה היו גם יראים וחרדים שקיימו זה בעצמם, אבל בודאי לא נעלם גם ממנו השינוי שחל בינתיים, שאז במדינות מסוימזת וזמנים מסוימים נראה הי' להמתירים שרק זו הדרך להצלת כו"כ מבנ"י מקצה השני, ועמלו ויגעו למצוא היתר כו'. וד"ל. והרי גם באיסורים ברורים וגדולים מן התורה -- נמצאים ענינים כאלו, ולא עוד אלא גם בתורה שבכתב -- כל הענין דיפת תואר אשר היתר ברור ניתן מן התורה בזה. וביארו חז"יל גם הטעם. ואל תדין את חברך עד וכו', ואולי במדינות ההם ובימים ההם מי יודע וכו'.

אבל כנ"ל, ת"ל אין זה המצב כלל בזמננו זה. וכל הרוצה באמת - היכולת בידו (והלואי -- וינצלה במילואה) הפצת היהדות בלי פשרות בכל מקום שידו מגעת ; ובזה -- גם נדון דידן.

בשיחתי עם אחד אשר ביקר אצלי בטענות דומות להנ"ל, ורצה להראות חריפות ובקיאות להיתר, שאלתיו (בהקדמת -- בקשה שיענה מסיח לפי תומו מבלי כוונה): מהי הסיבה שכמציירים פני משה רבינו או אהרון הכהן, הן מבנ"י והן להבדיל מאוה"ע -- מציירים דוקא בזקן גדול. ואם בנוגע לאהרן מסתמכים על הכתוב בתהלים שזקן אהרן יורד ע"פ מדותיו, למה כן מציירים