204

. . . הנה אף שמובן ופשוט שהדפסת ספרי קדש ובפרט כאלו שיש בם תועלת להפצת התורה, גדול ערכה במאד, אבל הרי כמו שבצדקה כפשוטה צ'יל כדבעי למהוי, ז.א. כשממָצה כל אפשרתו ויכולתו, עד"ז בוראי שהוא גם בהנוגע לצדקה רוחנית. והיאומן, גם לפי השערתו של כת"ר, שזהו ניצול כל כחו במילואו ע"י הדפסת ספרים וכו', ואין נשמע כלל מלקחו חלק ע"י דבור ותעמולה ובפרט בהבעיות שבעולם היהודים בכלל ובאה"ק ת"ו ובעיר הקדש ירושלים ת"ו בפרט. ולא אפילו בבעיות הבוערות.

והנה יש מקום לומר, שאינו שבע רצון ממה שאחרים פועלים באופן מסוים או מה שאין אחרים פועלים כלל. אבל מובן וגם פשוט, שאין זה תירוץ להוסיף עוד ענין שאינו כדבעי על מה שאחרים עושים שלא כדבעי.

ובנדון דידן שכל אחד מאתנו מקוה להיות מתאים להשם דצבאות ה', שהוא מעניני חג הפסח, הרי כל ענין קיום הצבא הוא לא על הבנה שכלית כ"א שמיעת הפקודה ומילואה, ופקודת תורתנו הק' תורת חיים היא -- הוכח תוכיח את וגו' ובהקדמה לזה לא תשנא את אחיך בלבבך ובסיום ובחותם לא תקום וגו' ואהבת לרעך כמוך אני ה'. והרי הציווי הוא, כפסק התורה, עד מאה פעמים. ואין להאריך בדבר הפשוט,

כמדומה כבר כתבתי לכת"ר בהאמור. וטובים השנים מן האחד. ואשמח לקבל מכת"ר בשו"ט בהנ"לי

. . . במש"כ ע"ד הטענות על צאגו"ח וכיו"ב -- כלך משקו"ט בזה, כי חלק הטוענים היו טוענים בלאה"כ. והשאר -- אינם מבחינים בהחילוק היסודי שבין שיטת קירוב חב"ד להשיטה של כו'. חב"ד גוהגין כציווי רז"ל, הובא בענין זה ע"י אדה"ז בתניא פל"ב, אוהב את הבריות ומקרבן (את הבריות) לתורה. והשיטה של הנ"ל הפכית ל,קרב" את התורה אל הבריות. ומי שאינו מבחין בין שתי קצוות הפכיות -- האם הוא יפס"ד בזה+! והטוענים על שיטת חב"ד בהנ"ל -- אינם שמים לב לחלקו הראשון של ציווי רז'"ל הנ"ל. והמתבונן בגודל ענין דלהוציא יקר מזולל (עיין היטב ב"מ פה, א) יקבל בניחותא הזלזולים וכו'.

(ממכ' נ' מנ"א תשט"ז)