190

דרכו וצריך להביאו ברמב"ם. ואא"פ להביאו בש"ס [וע"פ אותו הכלל -- שאצ"ל נפק"מ מידי].

בי בתפלת כה"ג ביוהכ"פ שהגירסא ברמב"ם דפוס רומי ,שאם הייתה שנה זו שחונה תהי' גשומה" -- ולא ,שאם תהי'" בהגירסא בכ"מ

ורוצה כת"ר לפרש שהכוונה שהייתה שחונה בקייץ שעבר, ולכן ,הייתה'י - דוקא ל' עבר.

אבל עפ"ז -- אין מקום תיבות אלו בנוסח התפלה, כ"א בהצעת הדברים שלפני' (שאם הייתה כו' -- אזי מתפלל פו'), שונה חלק תפלה זו משאר התפלה -- שלא הי' אומרה כ"א כשהקייץ שלפניו הי' שחון, ועוד ועיקר:

תוכן התפלה מפורש בפיה"מ בכדי שיהי' האויר שווה במזגו ויבריאו גופות בנ"א (ועדיז בהעתקת קאפח),

ומובן שאא"פ שווה במזגו וכו" כ"א כששחונה וגשומה הם בב"א, ולא בהפסק כמה חדשים.

והל' ,הייתה" שברמב"ם הוא ע"פ הגירסא בירוש' על אתר (יומא פ"ה, ה"ב) : ואם יצאה עלינו גלות כו' חסרון פו',

והפירוש כבמפרשים שם, שיצא גז'יד מלפניו שהיא שחונה -- תהא גשומה.

- . . ומה שהעיר במכתבו חקודם להנ"ל, על מה שלא נזכר בסדר עבודת יוהכ"פ נ"כ, וכן לא נכנסו שמות הוי' שבברכת כהנים במנין הזכרת שם המפורש ע'י בה'ג ביוהכ"פ -- לפענ"ד, פשוט מפני שבזה לא הי' כל שנוי משאר הימים. (וכל הכהנים שבמקדש נ"כ ביוהכ"פ, משא"כ מנחת חביתין) ומטעם זה לא הובאה ג"כ אמירת ק"ש תפלה וכו' דרפ"ה דתמיד. -- ואין הזמן גרמא להאריך.

לרמב"ם חלי פסוה"מ פ"א הט"ו*, מפרש דהרמב"ם ס"ל דיוצא טמא הוא ומטמא, אבל בטומאת ידים אינו.

התמה ממהמהההטחהאאאאא איהה

*) בדין ,שחטה והיא כולה בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ ופו' *. המו"ל.