176
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ג' זי ואות ח' ח' שיורי הפאה ג' ז/
ואחרי שכל הנ"ל שקו"ט במאמר זה -- תמוה דעת היפ"ת ויק"ר פי'ג ג' -- הובא בס' ערה"כ לבעהמ"ס סהיד -- שמאמר זה לא הי' ולא נברא !
(מרשימת שנת ה'תש") 7
. . . במה שהעיר כת"ר בשו"ע לרבנו הזקן סי' קנ'ח סוף סעיף ז'*, והקשה בזה כמבואר במכתב כת"ר, הנה לדעתי הפירוש הוא:
וז'יל רבנו הזקן שם: ויש חולקין בזה ולכן יש להקל כו'. שמזה מובן אשר היש חולקין -- מקיל לגבי הדיעה שלפני זה, היעו דעת המגן אברהם כפי שמפרשו רבנו הזקן. ונמצאת דיעה זו בט"ז, וכמצוין במראה-מקומות. והוא כי לדעת המג"א צריכה להיות מחשבה לאוכלין בשעת יציאת הדבש מהשעוה. ושתי דיעות חולקות על זה: דיעה אחת המקילה ביותר, והיא שהובאה בט"ז בשם ,שמעתי" שאפילו אם חשב למשקין יכול לשנות אח"כ לאוכלין ע"י מעשה. ודעת שני' שעכ"פ כשרודה הדבש סתם -- מעשה שאח"כ משוהו למאכל, וא"צ להיות מחשבה לאוכלין בפירוש דוקא בתחלת הרדי' וזוהי דעת הט"ז עצמו. וכיון שדעת השמעתי דחה הט"ז בשתי ידים וכדי שלא לאפושי פלוגתא -- קרוב לודאי לומר שכוונת רבנו הזקן הוא לדעת הט"ז עצמו. ולכאורה, יש מקום גם לסברא דשמעתי באם בעל הכוורת הוא עכו"ם, שאז י"ל שמחשבתו אין פועלת לקביעות הדבש למשקה או לאוכלין. ואפילו אם בעל הכוורת הוא ישראל -- הרי אם רודה למכירה י"ל שקובע מעשה הקונה, ובפרט כשהמוכר עצמו יודע בעת הרדי' שימכרנו לאחר זמן ויש דוגמאות רבות לזה בש"ס, ואכ"מ.
(ממכתב ו' אייר תשטיו)
*) כשריסק החלות של דבש כו" וחישב עליו לאוכלין בלבד כו' אם געשה אוכל ע'יי מחשבה זו כו'. ראה פרשתנו יא, לד. המו"ל.
.. . במש"כ במכתבי הקודם, ע"ד מש"כ שו"ע או"ח סקנ"ה: א) שהטיז (ולא רק ה,שמעתי אומרים" שבט"ז) מקיל יותר מהמג"א (כפי שמפרש דעתו אדה"ז -- שם בשו"ע שלו ס"ז) -- מוכח ממה שמדגיש וכ"פ -- כיון דעביד מעשה למשקין כו' נעשה מעשה שהוא משקה כו' -- משא'כ להמג"א שציל +כשריסק . . חישב עליו לאוכלין בלבדי.
וא"כ מחולקים הט"ז ומג'א בכל האופנים שבין ב' קצוות אלן,
מצוטט ב־2 עמודים
- אגרות קודש ג'תנב לקו"ש חי"ב ע' 176
- אגרות קודש ג'תקצט לקו"ש חי"ב ע' 176
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.