158

במשהו, ומזה מובן שאפילו משהו טוב מועיל. בכ"ז בהנוגע להסדרים, הרי השיעור הוא עכ"פ כזית, ובפרט כשהמקבל עדיין אינו יודע ע"ד האיכות הבלתי תלוי בכמות.

לפלא מש שכיון שזהו בין הזמנים בישיבות לכן נתמעט מספר המשתתפים בשיעורי דא"ח. כי הרי אדרבה, כשהוא בין הזמנים פנוים הם יותר, וביכולתם להרבות בשיעורים אלו, אם במקום דעד עתה או במקום שלשם נוסעים -- ע"י שיקשרום שם עם אנשים המתאימים. והרי כמו דמשהו דימים אלו נוגע ביותר. שכן הוא בגשמיות מפני שכן הוא בעגינים הרוחנים. במילא מובן עד כמה נוגע הנ"ל, היינו שינצלו ימי הפסח בלימוד המחזק את כח האמונה, ואף שלכאורה אין הענין נוגע עתה, בכ"ז יש עד"ז מזמן לזמן ביומא דפגרא וכו'. והדברים האמורים הנ"ל יכולים לשמש לימוד גם אז, אפילו קודם חג הפסה הבע"ל.

בודאי עושים הכנות הכי נמרצות ליום ל"ג בעומר הבע"ל, לנצלו במדה המקסימלית. ואעורר את אנ"ש להשתתף בהוצאות הכרוכות בזה במדה מסוימת.

ב"ה, ערב שבת הגדול, ה'תשל*ו ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו, ות"ח על הבשורה הטובה מפעולותיו למען אחינו בני ישראל שי' הנמצאים בבתי האסורים, בקשר עם מבצע משלוח מנות ומתנות לאביונים, ובחיזוק היהדות בכלל.

וגודל הזכות שבזה -- בודאי לדכותי' אין צריך ביאור.

ואביע תקותי חזקה שהצלחתו בעבר תעודד אותו להרבות בפעולות כיוצא בהן בימים יבואו.

שהרי אחב"י יהודים הם בכל יום ובכל מקום, והיהדות היא העצם שלהם והחיות שלהם, לימוד התורה וקיום מצוותי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, מתאים להוראות השם בתורתו, תורת חיים, הוראה בחיי היום"יום.

והוראות אלו בתקפן הן בכל זמן ובכל מקום, גם לאלו הנמצאים בגלות בתוך גלות, הנמצאים בבית האסורים.

ושייכות מיוחדת להאמור -- לימִים אלו הסמוכים לחג המצות, שהוא