147

ונוסף בעניננו, אשר מלבד זה שהשר מוסר האוצר לאנשי החיל, הרי גם הוא בעצמו יכול וצריך להיות איש חיל.

כי הנה במשל הם שני אנשים נפרדים, ועוד יותר מזה, שהם גם בסוגים שונים, שר -- (מצד עצמו ג"כ מסוגל לזה) ופקיד (נתעלה ע"י התמנות) -- או איש חיל,

אבל בנמשל -- וע"פ מש"כ שם פ"ב -- אפשר שאיש אחד יהי' שר ופקיד וגם איש חיל פשוט ולא עוד אלא שמוכרח הדבר, אשר כל אחד ואחת מבנ"י הנה סוף סוף יגיעו לזה שיהיו בהם שתי התכונות גם יחד, הן דשר ופקיד (הבנה והתפשטות), הן דאיש חיל (קבלת עול וביטול), וכמבואר הענין בכ"מ.

ואל יאמר אדם איך אפשרי הדבר וזהו שני הפכים בנושא אחד,

כי כשם שהבורא הרי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, הנה גם בנברא נפסק הדין אשר במקום ההתנשאות היותר גדולה -- מלך -- ולפי ערך ההתנשאות צריך להיות תכלית הביטול. וכלשון הרמב"ם (הל' מלכים פ"ב ח"ו) : כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו, כך ציוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל כו'.

וארז"ל (ברכות לד.) הדיוט כורע תחילה וסוף כה"ג תחלת כל ברכה המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף.

ובמוחש, גם לעיני בשר, נראה זאת בנשיאי החסידות. מן המעל שם טוב ורבנו הזקן מנהיגי עם ישראל המייסדים תורת החסידות הכללית ותורת חסידות חב"ד ומפיצים אותם, וביחד עם זה משתדלים בגמילות חסדים בממונם בגופם ובנפשם גם עם אנשים פשוטים -- ועד נשיא דורנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, המפיץ מעינות תורת החסידות חוצה ביתר שאת וביתר עזי ומתענין ומשתדל ומתעסק בטובת קטן וקטנה בישראל.

ודוגמת מה שהנשיאים עושים, מצווים ודורשים מאת כל אחד ואחת מהשייכים אליהם לעשות: להיות שר ופקיד, -- להתעמק בתורת החסידות ולהפיצה, ולהשפיע על סביבתו בחזוק התורה והיהדות -- וביחד עם זה להיות איש חיל, איש המעשה בענינים של קבלת עול בפועל.

וביום ב' ניסן, יום: ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ויום הכנסו בנשיאות של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הוא הוא היום המסוגל לכל אחד ואחת לקבל על עצמו ועצמה ללכת בדרכיהם אשר הורו, בקבלה בר קיימא, על בל השנה כולה. וע"פ הבטחת הנשיאים, בכתב ובעל פה, הרי זה כלי לקבל

ברכתם בגשמיות .וברוחניות. (ממכתב כ"ה אדר, תש"'י)