126

16 לקוטי

ועפ"ז יובן זה ד,אסיקו לר"מ אח* רים", וגם סברת ר"מ בדין ,אילו הי" תמורה לא הי' קרב", וכן הטעם למה הובאה הלכה זו כאן -- כי בזה מתבאר ענינו ושיטתו של ך"מ, וכדלקמן.

ו והנה כללות המחלוקת אם ,סיני* עדיף או ,עוקר הרים עדיף" י"ל שיסודה בחקירה הידועה*: אי הכמות מכריעה את האיכות, או להיפך ; היינר, כשדבר א' גדול בכמות ומועט באיכות, ולעומתו. דבר שהוא רב האיכות ומעט הכמות -- איזה מהם חשוב יותר+

עד"ז י"ל בנדו"ד: סיני, ,ששנה משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר סיני", גדולתו בלימוד התורה היא בכמות, אף שבאיכות אינו עומד ב"כ על עמקי טעמי ההלכות ופלפולן : ו,עוקר הרים" הוא חריף בטעמי ההלכות וכו', גדולתו בלימוד התורה היא באיכות, אף שבכמות אינו בקי כל כך כ,סיני". והמחלוקת היא מי עדיף: ריבוי הכמות, או ריבוי האיכות. רשב"ג סובר דהכמות היא העיקר, ור"מ ורינ סברי דהעיקר היא האיכות.

לפי זה מובן למה ,אסיקו לר"מ אחרים*, כלומר, שהוא סוג אחר לגמרי -- איכות אחרת. ולכן גם בעת שבאו לקונסו ,דלא נימרו שמעתא משמי"".,

9 האה לקח טוב להגר"י ענגל כלל טו בארוכה. וראה לקו"ש חי"א צ' 65 ואילך.

בחוסותי א

בכ"ז רצו לקרותו בכינוי כזה שבו תתבטא גם מעלתו, ,עוקר הרים" לכן קראו אותו ,אחרים". משא"כ הד בינוי ,יש אומרים? דאינו מדגיש שהוא מסוג אחר, אלא ש,יש" לו שיטה

אחרת. ואף שגם ר"נ הי' עוקר הרים, מ"מ מובן שכמה דרגות בזה, ור"מ הי"

,עוקר הרים" יותר * [וכדיוק הלשון שר"מ ,עוקר הרי הרים וטוחנן זב"ז'), ולכן כינו לר"מ בשם המורה יותר : על גודל חריפותו -- סוג מיוחד גי.

זז עפ'ז יש לבאר סברת ר"מ בדין תמורה -- ובזה יובן ג'כ הטעם שמובא כאן (בנוגע להשקו"ט דרבי וריש ברי' איך לקרוא לר"מ) מה שאמר ר"מ ,אילו הי' תמורה לא הי' קרב", כי בסברא זו ר"מ אזיל לשיטתו בד מעלת האיכות :

מכיון שר"מ סובר שהאיכות עיקר, לכן לדידי' (אף שיש להביא הוכחה מהא ד,אינה מתקדשת אלא בסמוך", שהיא רק התפשטות (תמורה), מ"מ) עדיפא יותר הראי' שיש לו קדושה עצמית -- מהא דקרב ע"ג המזבת:

1 וכהלשון ,שלא יכלו חביריו לעמור על סוף דעתו",