119
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
והנה מכיון שהטביע הקב"ה את עולמו באופן וסדר זה, שהאדם יכול להרויח בכספו ע"י שילוה אותו בריבית יי ויתירה מזו ש;אגר נטר לי ?:: השכל מחייב זה :י -- הרי מובן, שגם הניצוצות שבהריבית יש להם איזו שייכות לשרש נשמתו. אולם מאחר שהתורה אסרה את הריבית. לא ניתן לו לברר ניצוצות אלו וסדר עבודתו בהם הוא בדרך דחי' (כמו בניצוצות שבכל דברים האסורים *:).
אמנם לאחרי שלקח המלוה את דמי הריבית וכבר נעשו חלק מממונו ואין עליו חיוב להחזירה מצד דין ממון כשלעצמו, אלא מצד חיובא דרמא רחמנא עלי' כנ"ל -- הנה אף שעבר איסור בזה וחייב להחזיר את הריבית, מ"מ, כל היכא שישנה דרך אחרת המאפשרת שלא יצטרך להחזירה -- צריך להשתדל שתשאר הריבית בידוי
9( מכיון שהניצוצות שבה שייכים לשרש נשמתו.
וזהו הטעם (הפנימי) שמדת חסידות היא שלא לקבל החזרת הריבית מהבא לצאת ידי שמים, כי הניצוצות שבדמי הריבית, שייכים לשרש נשמתו של המלוה,
ה. ע'פ כל הנ"ל יש לבאר גם הטעם שנצטוינו ליקח הריבית מן הגוי -- אף שאסור לחסר ממונו עִ'י גזל ואונאה -- כי ניצוצות אלו שבדמי הריבית של הגוי הלוה מישראל, שייכים הם להמלוה, ועליו לברר את הניצוצות מרשות הקליפה ולהעלותם לקדושה *5.
ועפ"ז יובן גם מה שיש אומרים : דהמצוה ד,לנכרי תשיך" היא (לא רק ליקח ממנו ריבית, אלא גם) מצוה להלוות את הגכרי בכדי לקחת ממנו ריבית -- בי מזה שהנכרי זקוק להישראל שילוה לו מעות, מוכח, שהניצוצות הנמצאים במעותיו של נכרי זה שייכים הם לישראל. ולכן מצוה להלוותו בכדי לקחת ממנו ריבית בכדי להעלות את ניצוצות אלו לקדושה.
6 ראה כנה"ג ליו"ד סי' קנט.
הערות
- 1. קה"ת). אור תורה להה"מ קא, ד (בהוצאת קה"ת).
- 1. ראה אברבנאל שבהערה 10. וגם לאחר שהתורה אסרה ריבית הנה ,הריבית חוב הוא שנתחייב הלוה וחייב לשלם אלא שהתורה גזרה שאף שנתחייב שלא יקח" (מל"מ פ"ח מהל' מלוה ולוה ה"א ד"ה מי שהי'), וראה צפע"ג פֶה"ת תצא כגי כ (עפי ריז) ; ,שבאמת הוא חייב לו ריבית כן" וק שהתורה אסרה זה".
- 2. ב"מ סג; ב.
- 3. ועד כדי כך דתמשין דעבדין טבין מן מאתים דלא עבדין (ירוש' פאה פ"ח היח).
- 4. ראה לקו"ת שה"ש , ך.
- 6. (משיחת ש"פ משפטים, תשכ"ג)
- 5. ראה אוה"ת דברים דיה לנכרי תשיך (עִי תתרח) : .ולכן יש ליקח ממגו (מהנכרי) רבית". וראה גם אוה"ת (יהל אור) לתהלים טו, א סק"ד : .אמנם לעכומ"ז הותר הנשך . . שתתמלא מל' דאצילות מחורבנם של גי קליפות".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.