116

116 לקוטי אלא מ,אחיך" אבל לא מעכו"ם (וגר תושב).

אמנם זה שיש גם ,מצות עשה להשיך לעכו"ם", צריך ביאור: אף שהלוה נותן את הריבית מדעתו ומ" רצונו -- אבל הרי התורה קראה בשם ,נשך" יי וסו"ס יש ,בכולן (גזל או" נאה וריבית) חסרון ממון שמחסר את חבירו"'י -- וא"כ מהו הטעם שנצטווינו לחסר ממונו של העכו"ם ע'"י נשך?

ב ויובן זה בהקדים ביאור פלוגתת הפוסקים אם מועלת מחילה בריבית : דעת הגאונים *י, שגם אם המלוה כבר גבה את הריבית, אין מחילת הלוה מועלת לפטור את המלוה מלהחזירה ללוה. והטעם לזה: ,כל ריבית שבעולם מחילה היא, אבל התורה לא מחלה ואסרה מחילה זו, לפיכך אין המחילה מועלת בריבית". אבל דעת הרא"ש יי (וכן נפסקה ההלכה בטור ושו"ע יי ), שאין מחילה מועלת להתיר את לקיחת הריבית מעיקרא (כי כל ריבית שבעולם מחילה היא והתורה

אסרה מחילה זו), אבל ,אם (כבר) לקח ממנו ריבית וצריך להחזירה לו, מועלת מחילה לפוטרו כמו בכל גזל" *י.

והנה טעמם של הגאונים שאין מחילה מועלת כלל בריבית גם לאחרי שנתנה הלוה מדעתי' להמלוה

[אף שחידוש זה, ש,התורה לא מחלה ואסרה מחילה זו* הוא, לכאורה, רק בנידון מחילת הלוה והסכמתו לתת את הריבית, אבל לאחרי נתינת הריבית לא מציגו שהתורה אסרה ה* מחילה]

מבאר הריטב"א *י, וז"ל: ,תביעת ריבית לא הויא כשאר תביעות בגזל ואונאה וכיוצא בהן דאית לי' על חברי' שעבוד ממון, אלא חיוב הוא שחייב הכתוב להחזיר איסור שבלע . . דחיובא דרמא עלי' רחמנא הוא, וכענין חוב למ"ד פריעת בע"ח מצוה ושעבודא לאו דאורייתא, אלא דהתם איכא דין ממון לחבירו ומהגיא מחילה, אבל הכא לשמים הוא חייב, וכיון שכן לא תועיל לו מחילת חבירו".

והיינו, שכוונת הגאונים בההוכחה ש,כל ריבית שבעולם מחילה כן"* היא 8

*19) בשו"ת אבנ"ז (יו"ד (ח"א) סקמייו סק"ג), שסברת הגאונים ,כל רבית שבעולם מחילה היא והתורה לא מחלה כו" וסברת הריטב"א ,לשמים הוא חייב" ב' טעמים הם. אבל ע"פ מ"ש לעיל בפנים שהחידוש ש,התורה לא מחלה" מצינו רק בנדון המחילה לתת את הריבית ולא בנוגע לה-