102

12 לקוטי ענין ה,תמימות* (מה שבשאר השנים נמשך ע"י העבודה ד,עושין רצונו של מקום") **.

ח. עפ"י כל הנ"ל יובן גם מה שהקביעות דשנה כזו, שפסת חל בד שבת, סימנו (כבמדרש) בהענין ,שאין ישוע ושכני' ביניהם", כי הסימן מסמן ומרמז* המשכת רצונו ית'. בעולמות -- ,עושין רצונו של מקום"":

ישוע הוא מל' ,יושיעך", שכני' -- ,ושכנתי".

ובלשון החסידות (ובנוגע לגילוי אלקות) : ,ישועה הוא מלשון וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, והוא ירידת האור והשפע דש"ע נהורין שבזוה"ק". והוא מה שנמשך .מבחי' אור א"ס המאציל העליון ב"ה" שלמעלה מבחי' ,ההארה וההשפעה שבתחילת האצילות וההשתלשלות"*+. והיינו, ש,ישוע" (מד

אמורא

לשון ישועה) מורה על בחי' האור שלמעלה מהשתלשלות.

ו,שכני' *, שעיקרו הוא .שכן", הוא כמו <שכינה" שמורה על בחי' האלקות ,ששוכנת ומתלבשת תוך כל עלמין" יי -- בחי' ממלא כל עלמין.

ונמצא. שצירוף -ישוע ושכני'* -- היינו יחוד בחי' האור שלמעלה מהשתל' (.ישוע") ואור הממלא (;שכני' ') -- הוא דוגמת המשכת רצונו ית' בבחי' מקום.

ועפ"ז יש לומר שהטעם מה שהמדרש מסמן הקביעות דשנה כזו שפסה חל בשבת בהענין ,שאין ישוע ושכני' ביניהם" -- כי כוונת המדרש ד,אימתי הן תמימות" היא שבקביעות כזו, ה,שבע שבתות" הן תמימות מצד עצמם, גם כאשר לא ישנה העבודה ד,עושין רצונו של מקום" המרומזת ב,ישוע ושכני'". ולכן אומר ,אימתי הן תמימות בזמן שאין ישוע ושכניי ביניהם", שבקביעות כזו שלא ישנם המשמרות ישוע ושכניי, גם כאשר לא ישנה העבודה המרומזת ב;ישוע ושכני' ", ה,שבע שבתות" דספה"ע הן תמימות מצד עצמם.