91

שיחה א

קדושים

א. בתוכן הציווי ד,קדושים תהיו וגו' * מצינו ב' פירושים הרחוקים זמ"ז מן הקצה אל הקצה: א) בפשטות -- קדוש מופרש ומובדלי. ולא רק מובדל מעניני העולם הזה כ"א ,קדושים תהיו" בקדושה נעלית כזו שיש לה דמיון וקשר לקדושת השם. שלכן ,קדוש אני" הוא הטעם וההסברה ל,קדושים תהיו"; עלי? בעילוי אחר עילוי עד לתכלית הקדושה: שלמעלה מכל עניני הבריאה וכל סדר ההשתלשלות י. ב) ע'"ד פירוש הגמרא * בכתוב "הדומה ** לנדו"ד*: ,והתקדשתם - אלו מים ראשונים, והייתם קדושים -- אלו מים אחרונים". היינו שהקדושה היא בדברים פשוטים וגשמיים -- בנוגע לאכו"ש' -- שגם

1) ראה תניא פמ"ו (סו, א): וקדושה הוא לשון הבדלה.

2) ראה רמב"ן כאן.

3) ראה תניא שם: אשר קדשנו במצ" ותיו שהעלנו למעלת קודש העליון ב"ה שהוא קדושתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו כו' והיו לאחוים ממש וז"ש והייתם לי קדושים כי קדוש אני כו/ עיי"ש.

) ראה מאור עיים (מז, 5) עה"פ בפיי מחז"ל (ויק"ר פכ"ד, ט) ,יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם", ד,,יכול כמוני" הוא בניחותא, וראה אוהיית עה"פ.

6 ברכות נג, סע"ב.

*5) ואה אוה"ת קדושים ע' קיד.

6) שמיני יא, מד. וראה פרשתנו כ, ז, חדא"ג מהרש"א שם. תו"ת שמיני שם.

ד) ולהעיר שגם בנדו"ד ,קדושים תהיו"

בכתוב זה מפרש טעם הציוי קדוש אני" *'.

ב וביאור הענין:

פרשיות ,אחרי" ו,קדושים" יש ביניהן (בתוכנן) שייכות מיוחדת (כנראה גם מזה שברוב השנים * הן מחוכרות) ומובן ששייכות זו יש בה (כמו בכל ענין שבתורה י) הוראה מיוחדת לכאו"א בעבודתו ; ובפרט ע"פ פתגמו הידוע של כ"ק אדמו"ר הזקן יי, שכל אחד מבנ"י ,דארף לעבן מיט דער צייט", היינו -- בפרשת השבוע.

ונקודה משותפת זו שבב' פרשיות אלו ניכרת ומובנת בפשטות -- ש-

ועפ"ז יומתק הא דאין המברך מברך על מים אחרונים מפני שאין שמן ערב (ראה שו"ע אדה"ז או"ח רסקפ"א), כי הטעם הרי קאי אלפניו ולכן ב' הענינים תקנה ומנהב אחד הוא.