86

6 לקוטי

לפני. ועד"ז במ"ש אח"כ: ,לכן אמור לבנ"י אני ה' וגו ", פרש"י: ,הנאמן בהבטחתי". והיינו, לבאר שגם הכא לא בא הכתוב בענין חדש (כפי שי"ל לכאורה), אלא כסיום וחיזוק לדברי ההבטחה האמורים לפנ"ז -- ,אני ה'* הוא המבטיח והוא נאמן לקיים הבטחתו.

משא"כ במקום ש,אני ה'" נאמר בתחלת הדיבור -- וכמו שהוא בכתוב שלפנינו ,דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה'" -- שא"א לפרש:: דהכוונה בזה היא לשם הזהרה או הדגשה שנאמן לשלם שכר או ליפרע, כי עדיין לא נאמר יי שום ציווי או ענין שתחול עליו הזהרה או הדגשה הלזו, ואם כן -- מהי כוונת הכתוב ב;(ואמרת אליהם) אני ה' אלקיכם" 1

וע"כ צ"ל ש,אני ה"א" לא נאמר כאן בתור התחלה להפסוקים שלאחי'ז יי, אלא שהוא ציווי וענין בפ"ע -- היינו שדיבור זה עצמו הוא ציווי: ולשון זה במובן של ציווי בפ"ע כבר מצינו בעשה"ד, שבהתחלתם אמר הקב?ה ,אנכי ה"א וגו' ", והפירוש שיקבלו עליהם מלכותו יתברך. ועד"ז הוא בנדו"ד.

אמנם מובן שאאפ"ל שכאן הוא ציווי על קבלת מלכותו, שהרי כבר קבלו עליהם מלכותו בסיני; וגם אאפ"ל שהכוונה היא לקבלת המצות בכללות, כי הרי זה פרט בקבלת המלכות כנ"ל [וגם: כאמור, שלפי"ז אין מקומו של ציווי זה כאן, אלא לפני המצוה הראשונה] -- וא"כ בהכרח לומר שזהו ציווי חדש בקבלת המלכות והמצוות : ציווי לקבלת סוג מיוחד של מצות שעדיין לא נצטוו עליהם, וגם לא נכללה קבלה זו בכלל קבלת כל המצות,

והנה המצוה הבאה לאחר ציווי חדש זה הוא איסור עריות, שהוא בגדר ,גזירה" (כדלהלן) -- ומזה הוכחה שהציווי ד,ואמרת אליהם, אני ה'א" היא אזהרה לקבלת מצות שהן מסוג חדש, של ,גזירות".

זו א. עם היות שבמעמד הר סיני קבלו בנ"י ע"ע לקיים מצות הקב"ה, מ"מ יש מקום לומר שלא קבלו אז אלא מצות כאלו שהן בגדר שהשכל סובלם, היינו : אותן המובנות בשכל ואותן שאינן מובנות, אבל עכ"פ אין להם סתירה מצד השכל; משא"כ הד מצות שהשכל (אפילו דקדושה) מנגד להם, הרי אפשר שיאמרו שמצות כאלו לא נכללו בקבלת מלכותו ומצותיו.

ולכן טרם שצווה הקב"ה פרשת המצות שהן בגדר גזירה:: (עריות (כדלהלן)). ה"ה מקדים תחלה להזהירם על קבלת ה,גזירות" בכללות (ולאו דוקא גזירת עריות ביחוד), ש,אני הוא שאמרתי בסיני אנכי ה"א וקבלתם

41 ראה פרש"י תולדות כו, ה ד"ה חוקותי.