54
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי
בעבודת אהרן באותו היום, פגיעה בציווי מפורש בפשש"מ (ובעשה"ד) כבד את אביך -- ועפ"ז קשה לא רק יתור הלשון דתיבת שמשה" (כנ"ל -- למאי נפ"מ), כ"א שעי"ז שולל ענין חמור יותר דפגיעה בכבודו של אהרן.
והביאור בזה:
מצינו בדיני הסיבה**, שתלמיד האוכל לפני רבו, אפילו אם אינו רבו מובהק, אינו רשאי להסב לפניו משום מורא וכבוד הרב אא"כ נתן לו הרב רשות להסב בפניו, אבל אין חיוב על הרב ליתן לו רשות ולמחול על כבודו. משא"כ בן האוכל אצל אביו, אפילו אם אביו הוא רבו מובהק. צריך הסיבה לפי שמן הסתם אב מוחל על כבודו לבנו. והיינו שאפילו באופן שכיבוד אביו (שהוא רבו) הוא חמור יותר מכיבוד רבו, הדין הוא שמן הסתם האב מוחל לבנו משא"כ ברב ותלמידו.
ולפי"ז גם בנדון דבני אהרן**, עם שעצם המצוה והחיוב בכבוד רבם ואד ביהם (אהרן) הוא גדול מהחיוב בכבוד רבם (משה), בכ"ז הדין נותן. שהבן (והתלמיד) המורה הלכה בפני אביו
שמיני א
(ורבו) אין זה חמור כמו תלמיד המורה הלכה. בפני רבו, מאחר שמן הסתם האב מוחל לבנו", משא"כ רב לתלמידו.
עפ'ז מובן דיוקו ש; רש"י (ע"ד ההלכה): ,בפני משה רבן",. משא"כ זה שהי' בפני אהרן לא נענשו ע"ז מאחר שמן הסתם האב מוחל לבנו.
ועפ"ז יש להמתיק מה שרש"י מעתיק גם התיבות ,(לא מתו) בני אהד רן", דלכאורה מפורש הוא בכתוב כאן,
אלא שרצונו להדגיש דמכיון שאנו דנים ב;בני אהרן", מובן זה ש,לא מתו כו' אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן", ולא בפני אהרן רבן, כי האב מן הסתם מוחל לבנו, וכנ"ל.
ו מ;יינה של תורה" וההוראה לכאו"א שבפרש"י שלפנינו:
עם היות שמדרגתם של נדב ואביהוא היתה נעלית ביותר, ועד כ"כ שאמר משה לאהרן: ,שהם גדולים ממני וממך", והקב"ה קראם .בקרובי --
הערות
- 66. שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"א;
- 7. ואין לחלק בין הסיבה שהיא מצוה חיובית (והאב יודע מזה גם מקודם) ולכן האב מוחל לבנו, משא*כ בדבר שאינו מצוה - ו[נוסף ע"ז -- דאם משום הא - גם רבו מן הסתם צריך למחול לו] הרי כתב הש"ך (יו"ד סרמ*ב סק"א) סברא זו (דהאב מוחל לבנו) גם לענין לקוות לאביו (שהוא רבו) בשם ;אב", שאעו מצוה. אף שיש לחלק דבנדו"ד שאני כי הי" בזה גם זלזול -- ראה הערה הבאה.
- 8. ולפי שיטת התוס' וכו' (הובא לפס"ד ברמ"א יו"ד שם ס"ך. ראה בש"ך שם סק"ד שיש חולקים) דנטילת רשות לא מהני תוך ג' פרסאות, לכאורה לא מהנל המחילה דאהרן לענין שהורו הלכה בפניו, אבל י"ל דמהני עכ"פ לענין חומר החטא.
- 4. ובזה יובן ג"כ דאף שכאן ה" בזה זלזול בכבודו של אהרן כבהערה 24, והרל גם ברב שמחל לתלמידו ,מצוה על הד התלמיד להדרו ואסור לבזותו* (שו"ע ור" מ"א יו"ד שם סל"ב), מ"מ מובן שאין בוה חומר הענין כבהוראת הלכה בפני משה ובן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.