46

66 לקוטי

בהתאם להחילוק שביניהם בגירסת המשנה :

לפי גירסת הרמב"ם -- לא הובאה במשנה הראי' על ,בכל דור ודור חייב אדם כו'" מהכתוב ,עשה ה' לי בצאתי ממצרים". וי"ל טעמו -- כי יש לומר, שהפסוק הוא כפשוטו, שנאמר להדור של יוצאי מצרים.

ולכן גם בספרו מביא הרמב"ם הפסוק ,ואותנו הוציא משם וגו'", כי בו מפורש (ואומרים זה ג"כ בההגדה) ,למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ גו'", והרי רובם ככולם של באי הארץ לא היו מיוצאי מצרים"

אמנם לפי גירסת אדה"ז במשנה ,שנאמר והגדת לבנך כו'" -- הרי מפורש במשנה שגם מהכתוב ,עשה הי לי גו'* יש ראי' ל,בכל דור ודור". ולכן מביא אדה"ז בשולחנו פסוק זה (שהובא במשנה).

יד, והנה חילוק זה -- אם הענין = ד,בכל דור ודור כו'" נלמד מהכתוב ,עשה ה' לי גו'", או שנלמד מהכתוב

,ואותנו הוציא משם ג"" - :"ל דנוגע גם לדינא. והביאור בזה: מהכתוב +ואותנו

הוציא משם" יודעים רק שהענין ד" ,הוציא משם" (בכללות) הוא גם בדורות שלאח"ז -- ,אותנו". אבל אין מזה הוכחה, שזה מה ,שאותנו הוציא משם" הוא באותו האופן שהוציא את אבותינו.

משא"כ מהכתוב ,עשה ה' לי בצאתי ממצרים" -- מכיון שאומר ,לי" ולא ,לבו" יי, היינו: שהכתוב מדגיש ש-

9 ואף שויוק הלשון ,לי" הוא ,לי

חג הפסח

מדבר בענין כזה שרק האב [שהי' במצרים *] יכול להרגיש ולא הב מוכח שהכוונה היא לאותה היציאה ממצרים שהיתה לאבותינו. ומכיון שהכתוב מדבר גם בדורות הבאים (כאמרו ,ביום ההוא* יי) -- הרי מוכחי שהיציאה ממצרים שבכל דור ודור היא כמו ,שעשה ה' לי", באותו האופן כמו שהיתה בפעם הראשונה.

ועפ"ז מובן מה שלפי דעת הרמב"ם -- החיוב לראות הוא רק ,כאילו אתה בעצמך היית עבד", עבד סתם : משא'יכ

ולא לו" -- הרי דיוק זה הוא בנוגע לבן

רשע, ומכיון שהכתוב מדבר (בעיקר) בבן שאינו יודע לשאול (מכילתא שם, שוייע אדהיז סתע"ג סמ"ב) [אלא שבכתוב יש גם ,רמז תשובה לבן רשע" -- לשון רש"י עהיפ] - מוכח מזה, שפשוטו של ,לי* הוא כבפנים.

0) ואף שלפי גירסת אדה"ז במשנה ,שנאמר והגדת גו"* [שמהכתוב ,עשה ה' לי גו'" מוכח שיצי"מ היא בכל דור] מוכרח לומר שהכתוב מדבר גם בדורות הבאים, [ושכונת הלשון ;לי" היא (לא רק שאומר בהלשון שאמר מרע"ה, כי אםי שהכוונה בזה היא) לזה ש,הוא יצא ממצ"

רים], אעפ"כ : מהא דקאמר בכתוב ,לי" (ולא ,לנו"), הנה מדיוק זה למדים, שהכונה

בזה היא להדגיש (נוסף על ההדגשה ,לַ7 ולא לאבותינו -- גם לי ולא ,לנו", היינו:) ענין השייך רק להאב ולא להבן. ומכיון שחילוק זה שייך רק בהדור שיצאו ממצרים -- שבדור זה, ההגיש האב (שהי' במצרים. משא"כ הבן) שיצא מהעבדות דמצרים -- מזה למדים, ההדגשה ד,ל" (ולא ,לנו*) גם בנוגע לדורות הבאים, שגם אז יש הענין הנרמז בהדגשה זו, היינו: שיראו את עצמם כאילו יצאו (לא רק מעבדות סתם, אלא) מעבדות המיוחדת דמצרים.