45
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
- ,בכל דור כו' לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים".
והביאור בזה: הלשון ,ואותנו". (לי רבים) מורה שבעת אמירתו יש עוד מי שהוא. וזהו ,צריך שיאמר ואותנו הוציא משם" -- כפי' הרשב"ם : צריך להראות א"ע כאילו יצא משם.
ומובן, שהדין ,צריך שיאמר ואותנו (לשון רבים) כו'", הוא לא פרט ב,והגדת לבנך" -- כי ב,והגדת לבנך", גם כשאומר בלשון יחיד (ואותי הוציא) יש עוד מי שהוא, כי אם -- הוא ענין בפני עצמו.
ומזה למדים הרמב"ם ואדה"ז החיוב ד,להראות", ושחיוב זה הוא בנוגע ל,כל מעשה לילה זה".
יב. הביאור בזה שהרמב"ם ואדה"ז כותבים שהחיוב הוא כאילו יצא (רק) ,משעבוד מצרים" -- אף של' המשנה היא (וכן העתיקו בנוסח ההגדה) ,יצא ממצרים":
מכיון שכוונת המשנה ב;חייב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים" היא (כמו שמפרשים הרמב"ם ואדה"ז) שיראה כאילו יצא עתה (היינו דרגע לפנ"ז הי" במצרים, ורק עתה יצא משם) -- אי אפשר לומר, שהכוונה ב,יצא ממצרים" היא שיצא (עתה) מהמקום דארץ מצרים יי, כי זהו היפך
חג הפסח
המוחש *י. [ובפרט שנצטווינו ,לא תוסיפו לראותם עד עולם"" -- שלא לחזור למצרים -- הרי מצד ציווי זה אין שייך (ומכ"ש שאין מקום לחיוב) שיראה א"ע רגע לפנ"ז במצרים ::]. ולכן צ"ל, שהכוונה ב;יצא ממצרים" היא להיציאה משעבוד מצרים *י.
יג. הטעם להשינויים (דלעיל סיד וה') בין לשון אדה"ז בשולחנו ללשון הרמב"ם
- (א) הרמב"ם מביא הפסוק ואותנו הוציא גו', ואדה''ז מביא הפסוק בעבור זה גו'; (ב) הרמב"ם כותב ,עבד" סתם, ואדה"ז מוסיף ,במצרים עבד"; (ג) הרמב'ם כותב ויצאת לחירית ונפדית" ואדה"ז כותב ,ונפדית ויצאת לחירות" --
יש לומר, כי שיניים אלו הם
5 משא'"כ ,שעבוד" -- שתלוי בהרגש, ויכול לשעבד א"ע בכו"כ ענינים וכו'. 66) בשלח יך, יג. מכילתא שם.
הערות
- 4. והא שבמשנה נאמר ,ממצרים" -- כי לשון המשנה היא ,לשון קצרה" (הקדמת הרמב"ם לפיה*מ). אבל גם כוונת המשנה היא לשעבוד מצרים, כבפנים,. ומכיון שבגוסח ההגדה של הרמב"ם ואדה"ז נעתקה פיסקא
- 2. זו מהמשנה (כצורתה), לכן גם הלשון בנוסח ההגדה היא ,ממצרים". והא שגם בתניא שם כותב אדה"ז ,מ-
- 3. מצרים" -- אף שבתניא שם מוסיף התיבות ,וכל יום ויום", וגם תיבת ,היום" -- הוא, לפי שהענין דיצי"מ שבכל יום שמבאר שם, שהיא ברוחניות, ,יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף", היא (לא <משעבוד מצרים", כ"א) ,ממצרים" (לשון מצרים וגבולים).
- 7. ואף שהציוי ,לא תוסיפו גו"" הוא מצד זה שהי' יציאת מצרים, והחיוב לראות כאילו שיצא עתה ממצרים הוא מצד זה ש,אילו לא הוציא כן"" -- מ"מ: הציווי לא תוסיפו גו' שולל ההרגש שברגע לפניז הי' במצרים (מכיון שיש בזה איסור).
- 8. ובזה יובן מה שאדה"ז מביא הכתוב (ראה טז, יב. תצא כך, יח) ,וזכרת כי עבד היית במצוים" ולא הכתוב הקודמו (ואתחנן ה, טו. ראה טו, טו) ,וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". ועוד י"ל ואכיימ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.