42

2 לקוטי

ו והביאור בכל הנ"ל :

בהדין (שברמב"ם ובשו"ע אדה"ז) <,בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים" -- מחדש כמה ענינים :

א) המציאות. והוא -- שהגאולה דיצי"מ היא פעולה נמשכת .בכל דור ודור". כי ,אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים": זה מה שאנו נמצאים עתה במצב דחירות -- הוא מפני שהגאולה דיצי"מ נמשכת :: גם עכשיו.

ב) החיוב. והוא, אשר [נוסף למצות זכירת יצי"מ שבכל יום (ביום ובלילה)יי, שמצוה זו הוא מקיים גם כשהוא מזכיר (רק) יציאת מצרים שהיתה לאבותינו *] -- יש חיוב על האדם לראות (להרגיש) ,כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים";

ג) החיוב ד,להראות". והוא, שאין

חג הפסח

מספיק שהאדם יראה (ירגיש) בעצמו ,באילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים", אלא שחייב הוא גם להראות (הרגש) זה.

ד) החיוב ,להראות כו' כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים" הוא לא רק בעת אמירת ההגדה, אלא גם ב,כל מעשה לילה זה". והיינו דהגם שאומר בהגדה ,בכל דור ודור כן כאילו הוא יצא ממצרים" [וגם לפנ"ז הוא אומר ,ואילו לא הוציא כו' הרי אנו כו" משועבדים היינו כו'"], מ"מ אינו יוצא עדיין החיוב ד,להראות* [אף שגם אמירת ההגדה היא הגדה לאחר, כדלקמן סעיף ח], כי אם צריך גם ,לאכול ולשתות . . דרך חירות", בכדי לבטא ולהראות הרגש זה ד"

= ,כאילו הוא בעצמו כו'" ב,כל מעשה

לילה זה".

זה ועפ"ז יובן מה שהרמב'ם ואדהיז הוצרכו להביא גם *וזכרת כי עבד היית" -- ואין מסתפקים בהראי' מהכתוב ,ואותנו הוציא משם וגו"", או מהכתוב ,בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" -- כי ההוכחה מכתובים אלו היא רק על המציאות, שהגאולה ד" יצי"מ היא פעולה נמשכת בכל דור ודור. אבל אין מזה הוכחה שיש חיוב על האדם לראות ,כאילי הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים". כי אף שהמציאות דיצי"מ היא בכל דור, מ"מ יש לומר שהחיוב דזכירת יצי"מ הוא רק לזכור יצי"מ כמו שהיתה בפשטות -- לאבותינו

[ואף שהתיבות ,עשה ה' לי גו'* באות בהמשך ל;והגדת לבנך", וכן .ואותנו הוציא משם וגו'* בא בהמשך