37

ציווי ה/ ה"ז בדוגמת מיתת מרים

- ,מיתתן של צדיקים? -- שענינה.,

ל,אהפכא חשוכא לנהורא", ,לכפר אף גם על הודונות שהן מג' קליפות הד טמאות" *'.

ה עפ"י הנ"ל, יש לבאר גם (פנימיות) הטעם שלא קבעו זכרון הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם" ביו"ד ניסן -- מפני מיתת מרים :

מבואר י: בנוגע ליו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת שאין תוקעין במדינה משום גזירה דרבה, שמא יעבירנו (להשופר) ד"א ברה"ר 5 -- דלכאורה: ,מה ראו חז"ל לעקור מ"ע דשופר כו' משום גזירה דרבה בעלמא, והלא החשש הוא להדיוטים וקלי הדעת, ואיך מנעו המצוה לגמרי מכמה צדיקים גדולים וטובים" -- שההסבר בזה (בפנימיות הענינים). דמה שאין תוקעין בר"ה שחל בשבת אין זה דיחוי של (תוקף) מצות תקיעת שופר, אלא שאז אין צורך (כ"כ) בתקיעת שופר, כי ההמשכות שנמשכות ע"י תק"ש גמד שכות הן ביום השבת מצ"ע בלא תקיעת שופר.

ועד"ז בנוגע לזכרון הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם" ומיתת מרים, שביום מיתת מרים אין צורך (כ"כ) בזכרון הנס. כי הפעולה שנעשית ע"י זכרון (ע"י מנהגי שבת הגדול) הנס דאתהפכא חשוכא לנהורא דלמכה מצ-

שבת הגדול

רים בבכוריהם, נעשית (בכללות *) עּ'י זכרון (ע'י התענית) דאתהפכא חשוכא לנהורא שע"י מיתת מרים.

ו עפ"י כהנ"ל תתבאר גם השיכות דפרשת צו לשבת הגדול:

ענין שבעת ימי המילואים -- אןד דותם מסופר בארוכה בפרשתנו, מבואר בלקו"ת זי ד,ע"כ נק' ז' ימי הד מלואים לשון מילוי ושלימות כי הנה לע"ל בשיהי' תכלית השלימות כתיב 5 ,והי' אור הלבנה (כאור החמה)" שיתמלא פגימת הלבנה . . ומעין זה הי' ג"כ ע"י שהוקם המשכן שעי"ז נעשה עליות המלכות".

והנה ביאור הענין ד,והי' אור הלבנה כאור החמה" מבואר בחסידות *', דעכשיו מקבלת הלבנה אורה מן השמש, ולע"ל ,יהי' לה אור עצמי כמו אור החמה" **; והיינו, שהלבנה שענינה (עכשיו) ,מקבל", תתהפך להיות בחי' אור וגילוי מצד עצמה. ועד"ז בספירות העליונות : ספי' המלכות, שענינה דלית לה מגרמה כלום, תתהפך ותהא אור וגילוי, ובאופן שתאיר

66 אבל לא אותו הענין ממש, שלכן נקבע זכרון הנס בשבת עכ"פ, אבל דיו במנהג (וא"צ וין -- כתענית מיתת מרים) -- בזוגמת הטעם המבואר בחסידות (המשך תרס"ו בסופו. ובכ"מ) על זה שגם בר"ה שחל בשבת צריך לאמירת פסוקי שופרות -- שהיא מדרבנן (אבל לא לתק"ש -- שהיא מה"ת).