26
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי
אולם אין הכוונה בזה שהם בעצמם נתחייבו להביא קרבן תודה על נסים אלו שאירעו להם, דהרי בהמאורעות האלו כפי שהיו אצל בנ"י אז, לא הי' בהם שום חשש סכנה, דהרי הלכו ,יפ הוי' * -- ,והוי' הולך לפניהם גו' לנחותם הדרך" **י, ובודאי שא"א שתהי' בזה איזו סכנה -- אלא שע'י המאורעות שאירעו להם, מובן ה" להם שבדרך הטבע במצב דומה - יש בזה סכנה, ולכן היציאה ממצב זה מחייבת קרבן תודה.
ה. אמנם לכאורה אינו מובן: הרי היותם במצרים הי' כעין ,חבושי בית האסורים"*י, ועל פי זה הול"ל לרש"י <חבושי בית האסורים" בראשונה, כי יציאת מצרים הרי היתה תחלה. לכל, לפני קרי"ס.
[ואף שעל יציאתם ממצרים לא היו חייבים קרבן תודה גם אם היתה ארץ מצרים בית האסורים, כי משם יצאו עוד לפני הציווי דהבאת קרבן תודהפיי,
רש"י ,שנתרפא" (וכדמוכח בקרא ,ישלח דברו וירפאם"), שרק אז חייב בקרבן תודה : משא"כ בגמ' ובפוסקים שאיירי בנוגע לברכת הגומל, הרי גם בחבוש צויכים לפרש ,שיצא", דאל"כ יש מקום לומר שגם בהיותו בבית האסורים, אם הקילו משפטו מעליו קצת, צריך לבון ברכת הגומל, משא"כ ביורדי הים והולכי מדבריות גם בנוגע לברכת הגומל אין צריך לפרש, כי בד"כ נמצאים באותה הסכנה כל משך זמן היותם במדבר ובים. ואכמ"ל,
*33) בשלה יג, כא.
4) להעיר מפרש"י עה"פ מוציא אסירים (תהלים סח, ז. וכן בפרש"י בא יג;, ד והוא ממכילתא ותנחומא שם) דקאי על בנ"י במצרים.
*34) ומובן שאי"ז שייך להשאלה דאם א'
צ\
ובמילא עדיין לא חל עליהם חיוב 3 קרבן תודה (וכן בקרי"ס)*:, מ"מ הרי כאמור, אין הכוונה כאן שעל מה שאירע להם חייבים הם בקרבן תודה, כנ"ל, כ"א רק להבינם בנקל המצב וכו'].
ויובן בהקדם להמתיק זי לשון רש"י (וחבושי) בית האסורים"* -- דלכאן' הי' מספיק אם הי' כותב ,חבושים"
5 מה שצוה הקב"ה לנח (נה 7 ב) ,מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו" ופרש"י ,כרי שיקריב מהם קרבן בצאתו* (וכ"ה בפרש"י שם ח, כ) או מוכרח לומר שזהו ציוי דקרבן תודה - וי"ל שבעיקר הי' בזה היתר גטילת נשמה דבהמה בשביל קרבן (ואעפ"כ הי' צריך לההיתר ד,לכם יה" לאכלה" (נח ט, ג) כי היתר זה הי' רק להקרבה ולא לאכילה). ועוד (ועיקר) : לא מצינו שזה יהי" ציוי לדורות. -- ועפ"ז מובן הא ך,לא הקריב (אברהם) לפניך פר אחד כו"" (רש"י וירא כב, א).
6 בנוגע להיציאה משאר הגליות (וכן גלות זה האחרון) י"ל דבכלל אין שייך חיוב דקרבן תודה (כחבוש בביהא"ס) -- כי רק כלל ישראל (כצבור) חבושים בגלות, משא"כ כל יחיד בפ"ע. ועצ"ע בנוגע ליציאה מבבל (כתובות קי, סע"ב) -- ואולי שאני דחבוש מפני העשה, וראה בפנים שבלא"ה ייל דאין חיוב כי אינו באופן של ,יושבי חושך וצלמות". ולהעיר מעזרא ח, לה. הוויות ו, א. ואכ"מ,
הערות
- 1. בסכנה בזמן שאינו במצות ויצא מהסכנה בומן שמתחייב במצות (נתגדל או גתגייר וכוי); אם הולכים בתר זמן הסכנה ופטור מקרבן תודה, או בתר זמן היציאה וחייב בק"ת -- כי בנדו"ד גם היציאה היתה בומן הפטור,
- 31. קושיא ממש אינה -- כי גם בשיס מצינו : אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (ברכות ה, ב)
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.