5
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ב. והביאור בכ"ז:
בפשטות הענין. מכיון שפרשתנו היא התחלת תורת הקרבנות, מסתבר לומר, שמשתעי בקרבנות חובה -- שהם הסוג העיקרי (והמוכרח) בקרבנות, ולא בקרבנות נדבה *:. ולכן כל כמה שאפשר יש להעמיס ולדחוק בכתוב שהמדובר הוא בקרבנות חובה -- אא"כ יש ראי' והכרח גמור שבקרבנות נדבה דבר העגין. והכרח זה מרומז בפרש"י במה שמעתיק גם תיבות ,אדם (כי יקריב) מכם" -- היינו שמ,כי יקריב" לחודי' אין עדיין הוכחה מספיקה שבקרבנות נדבה דבר הכתוב :
נת"ל שבפשש"מ אין התואר ;אדם" ממעט את הנכרים; ואדרבה, הוא כולל גם אותם. ומכיון שכן הרי ע"פ סברא הנ"ל, צריך לפרש דבקרבנות חובה דבר הענין, ומה שנא' <כי [אם] יקריב" הוא מפני שגם נכרים נכללו בפרשת ,אדם" המקריב קרבנות *: -- ולגביהם הרי אי"ז בתור חיוב וציווי, כ"א רשות והיתר. ולכן נאמר ;כי יקריב* לשון רשות המתאימה גם לקרבנות נכרים.
ולזאת מעתיק רש"י גם תיבת
\יסֶרא א
.מכם", להדגיש שאי אפשר לפרש הכתוב (גם) בקרבנות נכרים -- שהרי הדיוק <מכם" פי' מבנ"י ולא מן ה" נכרים יי. וא"כ מש"כ ,כי יקריב" מכריח לומר ש,בקרבנות נדבה דבר הענין".
אמנם עדיין יש מקום לומר שאין זה מוכרח לגמרי: גם כשהמדובר הוא בקרבנות הבאים ,מכם", יש לדחוק (מטעם הנ"ל) שבקרבנות חובה דבר הכתוב, אלא דנקט ,כי יקריב" מפני שהכתוב מיירי גם בקרבנות .חובה" כאלו שעם היותם מסוג של ,חובה" מ"מ אין מחויב להקריבם כ"א תלוי ברצונו -- היינו שמעשה העבירה מחייבת קרבן אבל את החוטא אין לחייב להקריבו, כי המדובר הוא שחטא בקטנותו וקטן אפילו כשהרג נפש אין מענישין ומחייבין אותו:י. ו(בדוחק עב"פ, בנ"ל) נפרש שהכתוב מלמדינו שכשיגדל ויחוייב במצות (כולל גם הקרבת קרבנות) -- באם רוצה
הערות
- 1. בין בי הל' (ולכן מפרש"י דבנדו"ד - שאני וה"ה) דברשותו י"ל גם בהפקר עפ" משנ"ת בפנים ס"ד.
- 8. ובפרט שלאח?ו נאמר שע"י הקרבן ,ונרצה לו" תמורת עונש על חטאו, כפרשיי -- הרי צ"ל מחוייב בזת,
- 9. באוה"ח כאן : ,כי מאמרו דבר אל בנ"יי הרי אין הכתוב מדבר אלא בישראל", אבל בפשש"מ אין זה ראי' כי מובן בפשטות שהתורה נאמרה לבנ*י דוקא (גם הדינים ששייכים גם לעכו"ם).
- 0. ואלה"ק, דלמה שוללת התורה מתחלה את העכו"ם מקרבנות נדבה, ואח"כ מחדשת התורה שגם עכו"ם מביאים נדרים ונדבות (ולכאו' הו*ל לרבות עכו"ם מער קרא) -- כי י"ל בפשטות : בפרשתנו מסיים (כ"פ) ,אשה ריח ניחוח לה'" ופרש"י (א, ט) : .נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני", וזה אינו שייך בעכו"ם, ולכן בפרשתנו מדובר רק בישראל, ואין מדובר בעכו"ם : משא*כ בפי אמור שאיירי בהקרבת הקרבן לחוד, נאמר שגם עכו*ם יכול (רק) להביא קרבן (אבל אינו פועל את הנח"ר וכו).
- 1. רש"י משפטים כא, יב. ין.
- 2. להעיר משו"ע או"ח סו"ס שמג: לתשובה. ולכפרה. ובשו"ת הרדב"ז ב"א צד : קטן נמי כפרה בעי. וראה רמב"ם הל' שגגות פ"ט הג : בא על שפחה חרופה ..
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.