349

דכיון דגוף השבת נדחה כלומר כאילו לא הי' לכן שפיר צריך קרא למקצת שבת אפילו כהרף עין, ע"ש והבין כי הוא ראי' נכונה, ובאמת הספק הנ"ל אם הוא דחוי' או הותרה מקורו בירושלמי מס' עירובין פרק י' היב דחד מוקי לה בתינוק של סכנה וחברי' (בפנים הגי' חברייא) מותיב לי' אם בתעוק של סכנה יביאו ביד ואמר לי' ביכול להביאו דרך היתר ע"ש במפרשי הירוש' הרי דסברת חברייא היא דהותרה, וכנראה כאן הוא יסוד הפלוגתא (ד). אבל רובי הראשונים מסכימים עִם המהר"מ מרוטינבורג רבו של הרא"ש רשבת לגבי חולה שיב"ס הוי כיו"טס דשרי אוכל נפש, וע' תשו' תשב"ץ הגדול ת"ג סי ל"ז בדייה הרמב"ן "יל, וכן סתם (ה) הבית יוסף בשלחן הערוך שם סעיף י"ד וי"ב כאשר כן מפרש דעתו מרן המג"א סק"ט ומפיו אנו חיין. ומדברי התוס' שבת קל"ג ר"ה לועס בשניו אין ראי' להיש אומרים שברמיא שם סעיף י*ב דיש לחלק בין מילה לשאר חולה שיב''ס כמו שמחלק המג"א בשם המ"מ בסי' של סק"ב פ"ש.

וראה זה מצאתי בישועות יעקב או"ח סי' שכ"ח סק"ב שמביא ראי' ברורה ומוכחת (ו) לשי' הפוסקים דשבת הותרה לגבי חולה שיביס -- מהא דשבת דף ל' ע"א, רישא במאי עסיקנא אי בחולה שיב"ס מותר מיבעי לי' -- ואי גימא דלא הוי רק החוי" הא אמרינן בביצה דף כב ע"א מהו לכבות הנר וכו" הא אפשר בבית אחר, אין לו בית אחר אפשר לעשות מחיצה וכו' וא"כ כשמכבה לצורך חולה אף שיש כו סכנה שפיר שייך לשון פטור אבל לא לשון מותר, כיון דאפשר במחיצה או להכניסו הנר לבית אחר, דסתמא דמלתא בן הוא, ולפיכך לכתחילה מחויב לעשות ע"י מחיצה או בכפיות כלי ואמנם פטור כשעשה תיכף ע"י כיבוי כיון שמ"מ געשה לצורך חולה שיב"ם, אלא

(ד) לכאורה אין כאן פלוגתא כי אם קושיא ותירוץ.

ובכל אופן : עיין יומא ( ב) דגם למ"ד הותרה, אם איכא טהורים -- טמאים לא עבדי וכן צ"ל הדין כאן. (גם לאיכא דאמרי שם דשרי בטמאים, ייל דשאני עבודה דיש בזה ב' ענינים של מצוה: א) שתיעשה העבודה ב הכהן העובד מצוה הוא עושה אלא שאין זה דוחה טומאה. ולמי"ד הותרה, הרי אין כאן איסור, ולמה יותר הכהן הטמא על מצותו. משא"כ בירו' שאין מצוה בהבאה דרך רה"ר דוקא) ועייג*כ תוד'"ה שלא (שבת קל, רעיב).

(ה) מלשון הב"י (עַל הטור) משמע להדיא דס*ל דחוי, ואין כל יסוד לומר שחזר בו בשו"ע. במג"א סק"ט, מביא הטעמים דשוחטין לחולה כו' הן למ"ד הותרה הן למ"ד דחוי', אבל אינו מפרש הכרעת השו"ע. ועיין בפמ"ג שכתב ג"כ דהשו"ע משמע דס"ל דדחוי'. ולכאורה ראי' מוכחת דדחויי -- הוא מדינא דסעיף טז' אמדוהו לשתי כו' (וכמ"ש בבי' הגר"א הנ"ל). כן יש להביא ראי' מס' תריח סז דמאכילין את החולה מעט מעט כו'. ומלבד כל הלין, כיון שהרמב"ם (עכ"פ לדעת הב"י) הרשב"א והר"ן ס"ל דחוי" -- הרא"ש יחידאה הוא נגדם -- ורק אלו הדעות הובאו ביתה יוסף -- וע"פ שיטתו צ"ל פוסק בשו"ע כדעת רבים.

(ו) הס' ישועות יעקב אין תח"י, אבל: יעויין בפיה"מ שם שכ' ,וזה החולה הוא חולה שיב"ס ובתנאי שא"א להוציאו למק"א או להסתיר האור ממנו". וכלשון המשנה מפני החולה היינו שאין שם טעם אחר: שאינו רוצה לטרוח וכו', ואזלא לה ראית הישו"י.