344

. . . ויהי רצון אשר התורה -- שהיא חיינו ואורך ימינו ומאירה את החיים והימים, שהרי אין אור אלא תורה, כמו שנאמר ותורה אור -- תאיר הגלוי שבחיים והנסתר שבחיים, וכמאמר הזוהר הידוע אשר ישראל וורייתא וקודשא בריך הוא כולי דרגא על דרגא סתים וגליא (אחרי עג, א).

ומענין לענין באותו ענין, מתאים לההוראה (שהיא גם נתינת כח) משנכנס אדר מרבין בשמחה, על אחת כמה וכמה ימי הפורים. יתן השי"ת שתתרבה השמחה אצל כ' וכל אשר לו שיחיו, הלוך והרבות הלוך ואור, בתוככי אחינו בני ישראל בכל מקום שהם. ובפרט באה"ק ת'"ו, ארץ אשר עִיני היא בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ובירושלים עיר הקדש עליי נאמר והתפללו אל הוי' דרך העיר אשר בחרתי

ולכל או"א וכלנו יחד יהי' אורה ושמחה וששון ויקר כפשוטו וכדחז"ל...

(ממכתב ז' אדר, ה'תשל"ב) (-ו

. . . והנה נודע מארז"ל (רש"י שבת כג, ב) חתנו כבנו: אף כי כמובן כמה חילוקים ביניהם (ועיג'יכ יליש ש"א כד'. טוש"ע יו"ד סי' ר"מ סכ"ד ובב"ח ובבאורי הגר"א, שם) ומהחילוקים בנוגע להאב או החותן הוא ע"פ מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר (שיחת שמיני עצרת תרצ'"ז, אות מח, מ"ט) אויף געבאַרענע קינדער איז מען ניט קיין בעל בחירה (ומובן שאין לזה סתירה מהא דעדיות פ"ב מ"ט ומרז"ל כיוצא בו, ועייג'יכ תניא ספ"ב) תלמידי הישיבה זיינען בחירה קינדער, מען קען אויסקלייבען. אשר מובן מזה שיותר יש לעמוד על טיב אדם ע"י מה שרואים מהות חתנו שבחר לבתו (וכמש"נ את בתי נתתי לאיש הזה) ממה שרואים ע"י מהות בנו

והנה ישראל נק' בנים למקום וכמש"נ בנים אתם לד' אלקיכם והם ג'כ חתן - איידעם -- למקום, וכדאיתא בשמ"ר ר"פ תרומה: משל למלך שהי' לו בת יחידה (זו תורה) בא אחד מן המלכים (אלו ישראל) ונטלה, וחילוק ב' המדרי' הוא -- בדא"פ -- דחתן למקום הוא רק ע"י נשואי התורה, היינו עיי עבודה רבה בתומ"צ עד שהתורה נעשית שלו והוא המושל עלי', כאיש ואשה, וכמרז"ל בקדושין (לב, א ושם) משא"כ בן דאפי' חש"ו בו הוא לכל דבר, כי אהבת האב לבנו אינו תלוי במעלות הגלויות של הבן כ"א היא אהבה עצמית.

ועוד בדרז"ל דיש מעלה בחתן על הבן בשהש"ר ע"פ נגילה ונשמחה