335

והנה פור לימים משמע מפרש"י במגלה דהיינו רק איזה יום בחדש. וצ'ע דא'כ הו"ל לאחרו בכתוב ולאמר: מחדש לחדש ומיום ליום ולא להיפך. אבל באסת'ר ותרגום שני פי' שבתחילה הפיל פור לימי השבוע ואח"כ לחדשים. וי"ל דכמו שלפי' המדרש מוכרח לומר דהפיל פור אח"כ גם לימי החדש, דהלא קבע גם היום בחדש אדר; כן גם לפירש"י הפיל פור לימים סתם, היינו ימי השבוע ולכן הקדימו בכתוב. ודוחק.

ולכאורה אינו מובן כלל לאיזה כונה הפיל פור לימי השבוע, כיון שהעיקר הוא קביעות החדש והיום בחדש, ואת"ל שרצה לאמת הענין ע'י שיתאימו כל הגורלות (ע"ד שמצינו בנ"נ בלכתו לירושלים) א"כ הו"ל להתחיל בגורל העיקרי היינו לחדשים.

ויל דהנה מה שעשה המן ע"י גורל דוקא הוא מפני שרצה להמשיך מלמעלה מההנהגה שע"פ שכל ומשפט, ממקום ששם כחשיכה כאורה, חצוניות המקיף שמשם יניקת או"ה שהם מונים לחמה שאין בה עליות וירידות. משא"כ בנ"י המונין ללבנה והמשכתם ע'"פ חשבון דוקא (ר"ז בארוכה קצת בקונטרס ומעין). ומח' הרעה היתה שהמשכתו תתגבר. והנה ימים תלוים במנין לחמה, חדשים במנין הלבנה ומספר הימים בחדש -- מחיבור שני החשבונות.

וזהו שתחלת הגורל הפיל לימי השבוע דוקא -- כי משם השפעתו וכחו, ואח"כ לחדשים.

והנה בנ"י ע"י מס"נ אז הגיעו בפנימיות המקיף, ששם, אדרבה, אין מקום לאו"ה כלל ואין חטא בנ"י תופס מקום, כי לא הביט און ביעקב גו מפני שה"א עמו (עיין לקו"ת בי' לבבתני ס"ב וד"ה ולא אבה). ואף שבד'יית לא נמשך זה עד לאחר שמס"נ, אבל במדרי' ששם הכל גלוי וידוע נודע גיז בשעת הטלת הגורל.

ובזה מבוארת עוד תמי, דבמדרש מסופר דגורל ימי השבוע לא עלה להמן כלל, משא"כ בגורל החדשים הי' מקום לטעות. ולכאורה עפ"ז דמונין לחמה כו' צ"ל להיפך.

וע"פ הג"ל יל"פ דבגורל ימי השבוע שמנין זה אין שייך כלל למעשה התחתונים, ובפנימיות המקיף שהגיעו לזה אז הכל גלוי, אין מקום כלל לטעות. משא"כ בגורל החדשים וימים בחדש שיש כאן תפיסת ידי אדם. וכמו שגם לאח"כ הי' בזה חלוק בין עיירות, מוקפין חומה וכפרים מקדימין כו

ייל שזהו ג"כ ג' הענינים שיש בפורים: בעצמו צ"ל עד דלא ירעי, רישא דלא אתידע ומה שמתלבש בתוכו (ראה לקו"ת סוף דרושי יום הכפורים, כ-פורים) ולמטה מזה אחשורוש שאחרית וראשית שלו. ולאחרים, בסדר ההשתלי