328

כל העיקר הוא פועל ממש. וכנ"ל בענין הגוף נהנה מהגוף. והכוונה בפורים להמשיך על כל השנה את מקור התורה, וההמשכה צריכה להיות למטה, מאורה -- מקור התורה עד ביקר אלו תפילין ע'ג קלף גשמי, תפילין שעבוד המוח והלב אבל לא רק של נה"א כ"א גם של נה"ב עד הגוף הגשמי, כי העיקר הוא הפועל ממש. וזהו ג"כ מ"ש הרמב"ן וכן נפסק בחסידות (בדרך מצותיך מצות ציצית) אשר התכלית דעוה"ב אינו ברוחניות (כשיטת הרמב"ם) כ"א בגשמיות דוקא.

והפועל ממש הוא בחינה גם על הרצון אשר הרצון הוא בטוב (המשך הענין הוא, דמה שטוען אשר רצונו כדבעי ורק לפועל אינו בא מצד מניעות, על זה אומרים אשר אם באמת הי' רצונו כדבעי וואַלט עס אַראָפ אין פועל) כי הפועל הוא הבחינה אשר הרצון הוא בטוב, ויתירה מזו אשר גם על הנקודה הפנימית שלמע' מרצון ותענוג הרי גם על בחי' זו הבחינה הוא הבפועל ממש. וכנ"ל* אשר מצד הנקודה הפנימית מתבטא בפועל ממש אשר אף דלא ידע הנה -- המן ארור. ומרדכי ברוך. וא"כ הרי עיקר ותכלית הכל הוא הפועל.

ו יש המונעים עצמם מעשיית כמה ענינים עיקריים מצד הזהירות שלא לנגוע בכבודו של מי שהוא, ועושים חשבון אשר שב ואל תעשה עדיף -- בזה צריך לידע אשר תכלית כל ההשתל' ותכלית ירידת הנשמה למטה (אשר הנשמה היא חלק אלקה והחלק תופס העצם, כמאמר הבעש"ט, ובירידת הנשמה הרי זה מה שהעצמות ירד למטה כביכול, וכל זה) אינה בשביל להמנע מעשיית רע. שהרי גם אם לא הי' השתל' גם אז לא היתה מציאות רע. והכוונה היא -- עשיית טוב דוקא (ולכן עשה דוחה ל"ת).

ולזאת, הרי הצטדקותו אשר מנע את עצמו מפועל טוב כדי שלא יכשל ח"ו באבק לה"ר, הרי זה מתחבולות היצר, כי בהנהגה זו הרי לא רק שאינו משלים את רצה"ע, אלא אדרבה, היא היפך רצה"ע, שהרי הרצון והכוונה הוא עשיית הטוב כנ*ל.

הכוונה היא ענינים של פועל. כל הכ"ד שעות שבמשך המעל"ע צריכות להיות ממולאות בענינים של פועל, באופן שיוכל לכתוב שחור ע"ג לבן מה פעל במשך הכ"ד שעות.

ז נוהגים היו חסידיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, עפ"י ציוויו, שבחזרתם מליובאַוויטש, הנה בכל עיר ומושב שעברו דרך הילוכם (כי כמה מהם לא הי' להם כסף לנסוע בעגלה והלכו רגלי) היו חוזרים את המאמרים ששמעו בליובאַוויטש.

אחד האברכים, שהי' בעל כשרן והי' מחונן בשפת חלקות. חזר את המאמרים בשפה ברורה ובהסבר, והרגיש בעצמו שיש לו ישות מהחזרה,

*) לקו"ש חלד ע' 1280. המו"ל.