323
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
(משיחת ש"פ ויקהל, מבה"ח אדר שני, תשל"ג)
4) מגילה ז, סע"ב. 5) ראה מגילה שם.
כבר דובר כמה פעמים, כי מצוות התורה -- אשר ,תורה אחת לכולנה" -- פועלות ענין האחדות של כל ישראל. וענין זה מודגש ביותר בהמצוות דפורים. ,
וכמו מצות מקרא מגילה, דאף ש,אם אי אפשר בעשרה קוראים אותה ביחיד", הרי ,צריך לחזור אחר עשרה":, ויתירה מזו: ,אע"ג שיש לו ק' אנשים מצוה לקרותה בצבור משום ברוב עם וכו'": -- והיינו, שקיום מצות מקרא מגילה (באופן דמצוה מן המובחר) הוא ע"י איחוד ריבוי יחידים, כשנעשים למציאות אחת (מציאות של צבור),
ועאכו"כ המצוות של משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, שכל קיומן הוא ע"י נותן ומקבל, ותוכנן -- קירוב ואיחוד של נותן המנה והמתנה עם המקבל; והאיחוד הוא לא רק עם ,רעהו" אלא גם עם ה,אביון".
ויתירה מזו: הדגשת הכתוב היא -- ,מתנות לאביונים" (לא צדקה וכיו"ב, כ"א מתנות), דנתינת מתנה היא, כמרז"ל' אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא +. וא"כ נמצאי שהתאחדותו של נותן המתגה עם האביון (שע"י מצוה זו) היא באופן שה,אביון" הוא שוה להנותן. שהרי האביון הוא לא רק מקבל אלא גם משפיע, שגרם נח"ר להנותן.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.