309

אז חדש עלינו את החדש הזה כו', ולכן באחד באדר מכריזין ב*ד על כללות העבודה דחדש זה שהיא ההכנה להגאולה, ושני ענינים בהכנה זו : על השקלים, שכל בנ"י משתווין -- העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט -- ומתכללים -- בהשתתפות כולם יחד -- בקומה שלימה להקריב קרבן לד', שנעשים כולם אגודה אחת לעשות רצון אביהם שבשמים, שזהו תקון ענין הפרטי דסבת גלות זה. שהוא שנאת חנם כנ"ל.

ועוד זאת מכריזין על הכלאים, שהקליפה והסט"א שהיא צד אחר והפך בתכלית מצד הקדושה, ואין לך כלאים מין בשאינו מינו כתערובות טו"ר, הנה צריך לעקר ולשרש אחריי

וע"י עבודה זו מתקיים ג"כ מרז"ל (תענית כט, א) משנכנס אדר -- היינו תיכף מראש חדש -- מרבין (ל' ציווי וגם ל' הבטחה) בשמחה.

והשי"ת יזכנו ב"ב אשר לכל בנ"י יהי' אורה ושמחה וששון ויקר.

. . . ומגלגלין זכות ליומין זכאין, ימי חדש אדר, אשר נצטווינו בתורתנו הק' תורת חיים, להרבות בשמחה, ובפרט בנקודה התיכונה. ימי הפורים (אשר זה עתה באנו מהם), אשר חייב אינש לבסומי עד דלא ידעי

והרי ככל ימי עַת רצון -- גם עניני ימים האמורים צ"ל נמשכים בימים וזמנים שלאחריהם באופן שתהא פעולתם ניכרת בהבפועל. וכדבר משנה: המעשה הוא העיקר,

ומכיון שנצטווינו על זה. הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ובודאי אשר מלמעלה נעשה כל הדרוש ונמשך טוב הנראה והנגלה (ופשיטא להסיר כל ההעלמות והסתרים) בכדי שתהי' השמחה -- בימים הנ"ל -- בריבוי ועד דלא ידע, ויהא רישומם ניכר לאחר זה כנ"ל וימשיכו ברכות השי"ת ;: הטוב בריבוי, החסד בריבוי וכו' וכמו שנמנו ע"י רז"ל במדרש רבה בחותם אסתר רבה,

(ממכתב טו*ב אדר תשי"ח)

6/7

\ . . כותב ר"פ מהענינים הפעולות וההתועדויות בתוככי אנ"ש וחביד, ובודאי ימשיך בזה כסיום וחותם מכתבו,

ויהי רצון שבכל הנ"ל תהי' הליכה מחיל אל חיל ועד לופרצת זגו', ויבשר טוב בזה וכמובן גם בעניניו הפרטים, אשר הא בהא תליא,

והרי נמצאים אנו בער"ח אדר, אשר על כולו נאמר והחדש אשר