287

. . . במענה * למכתב כת"ר מיום ועש"ק פ' חיי שרה,

ממהר הנני לענות כיון שתקותי חזקה שגם כת"ר ינצל כל השפעתו שניתנה לו בהשגח"פ -- להפצת הענין דהדה"נ ע"י כל נשי ובנות ישראל מתחיל מגיל חינוך, וכמדובר בארוכה ע"ד גודל חשיבות הענין וכו' וכו' בכו"כ הזדמנויות, ובודאי לדכוותי' דכת"ר א"צ בכתיבה עד"ז כ"א רק להעתיק מחזיל דאין מזרזין אלא למזורזין וכל עש"ק עולם (במובן דזמן) מלא הוא.

ועיס מכ' כת"ר:

א איך אפשר להשוות בכלל להאמהות נערות ותנוקות להדליק נרות של שבת!

תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל (בל' הרמב'ם הל' ממרים רפ'ב) שכאו"א יאמר אחרי אמירת תהלים ובנוגע לעצמו -- יה"ר שתהא אמירתו כאילו אמרם דוד מלך ישראל בעצמו. יתרה מזו בנוגע לנדו*ד אמחז"ל (מאמר נפלא ביותר): כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך (שהש"ר עה"פ לריח שמניך) -- וידוע ביאור אדה"זי בזה שקודם הציווי במ"ת הי' קיום המצות כפי ובמדה בכחות של הבנ"א מקיים המצוה -- משא"כ לאחר מ"ת מקיים זה כאו"א בשליחותו של נותן התורה ובכחות של המצווה:. ועוד נקודה בדבר (שלכן קל יותר הקיום) שלאחרי ש(הי') מעשה אבות (נעשה עי"ז) סימן (וסיוע) לבנים.

ב רבקה ע"ה הדליקה אחר הנשואין.

מחלוקת בזה. ואדרבא רוב הדעות שהי' קודם לנשואין וכמפורש בפדר"'א פט"ז ועוד (הובאו בתו"ש) וזהו פשוטו של מקרא ולא העיר רש"י אחרת, וק"ל. ולהעיר שגם להדיעה דמעשה ההדלקה הי' לאחרי הנשואין -- אין זה מכריח כלל לאפושי פלוגתא ולומר דפליג ג"כ בנוגע לחיוב ההדלקה. ועוד וג"ז עיקר -- גם לאחרי הנשואין בהיותה (לרש"י ועוד) בת גיש - אין ההדלקה אלא ענין דחינוך.

מאחז'ל דלמדין מרבקה דאין משיאין האשה אלא מדעתה (ב"ר פ"ס יב והובא גם בפרש"י עה"ת) -- אינו ענין לכאן ואין סתירה לכאן -- ואדרבה

*) בכללות תוכן מכתב זה ראה בארוכה לקו"ש חט"ו ע' 163 ואילך.

1) ד"ה להבין כו" שדורות הראשונים (ס' תקסב ע' יא)

2) במושגי הלכה -- במ"ת נתחדש שנצטוו על העשי' ושהמעשה (והפעולה) הוא העיקר והעושה ואופן העשי' -- די' שיהי' ע"י הראוי לשליחות * -- בן ברית. וזוהי ג"כ ההדגשה ויה"ר הניל שתהא אמירתו וכן במחז"ל הידוע מתי יגיעו מעשי למעשה כו' ולא מתי אגיע (תדא"ר רפכ"ה).