278

הנני מוצא לנחוץ להוסיף השורות דלהלן. מפני הטעם שיתבאר.

במעני הקודם צמצמתי את תשובתי בהתאם לנוסח השאלה -- ,להווכח . . בברירות. בלי שום פקפוקים" כו' -- שזה מורה שרוצים מענה הקשור בהבנה והשגה.

מובן מאליו, שגישה זו לא הניחה את דעתי ומפני שני טעמים עקריים : א) באדם, בכלל, הרי ענין הרגש והתאמתות הנחות בנפש -- קובעים יותר מאשר מסקנות שאדם מגיע אליהן על ידי השכל. ב) באיש ישראל, בפרט. אשר השכל אינו אלא לבוש הנפש, כנוסח רבנו הזקן. (בעל התניא והשלחן ערוך). הנפש היא חלק אלקה ממעל ממש, הפני' של הנפש, ולאו דוקא על ידי אמצעות השכל, כוחה יפה יותר. והרי רואים במוחש -- שבנפש הרגש פעיל יותר מאשר השכל.

למרות הנ"ל, לא רציתי לנגוע בענין זה במכתבי הראשון, כנ"ל -- מפני נוסח השאלה. והעיקר -- מפני שלא רציתי להניח מקום לחשוב שתוכן המכתב כמו שהוא לא מספיק, או שאפשר לשלול אותו בשכל וכו'. ולכן הנני בא בהמשך זה בפני עצמו.

למותר להדגיש -- שהנני דן את השואלים בחזקת איש ואשה הישראליים, אשר איך שלא יחליטו בשטח השכל -- מאמינים הם באמתיות הצדק והיושר, ואמונה זו חזקה היא עד כדי הבאת קרבנות, ואפילו קרבנות בחייהם הפרטיים, למען הצדק והיושר ולמען הביא עזר לזולת, ביחוד כשהעזר הוא לא רק ליחיד אלא לחברה המרובה בכמות ובאיכות.

ולכן, בהסיר הכבלים וההגבלות שבנוסח השאלה, הנני מרשה לעצמי לפנות אליהם, כדבר איש אל רעהו, והוא:

רואה אני מכתבם"שאלתם כי צעירים הם, על כל פגים, צעירים עדיין במרץ וכח עלומים, וצעירים גם כן בפרט זה -- שכוחם יפה למרוד בדעת הרוב -- אם רק יגיעו לידי הכרה שצריכים לעשות כן ולעשות שנוי בחייהם מן הקצה אל הקצח.

בטח לא נעלם מהם -- בחשבון עולמם בהווה -- מה שעבר על עּמנו במשך השנים האחרונות בימי השואה וגזירות השמד, אשר כמה מליונים מבני עמנו נשמדו בשנות המלחמה האחרונה, ומאידך גיסא נתוספו כמה תפקידים חדשים שלא היו עד עתה בכלל, או שהיו רק במדה מצומצמת.

ועוד נקודה, והיא אשר טשטוש הגבולין ובלבול המוחות לא רק שלא נתמעטו בתקופתנו, אלא להיפך עוד גברו באופן מבהיל, עד שאומרים לחושך אור ולמר -- מתוק. ומתוך עקשנות קיצונית -- עד כדי לכפות אלפים ורבבות לקבל את החושך בתור אור ואת המר בתור מתוק.

בשעה זו הנה הקריאה הפנימית לפנימיות הנפש של כל אחד ואחת היא -- להיות מהעומדים בשורה ראשונה של פעילים הממלאים תפקידם