245

הוא דבוק חברים ופלפול התלמידים, הרי גם על זה חלה הודעת חז"ל לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ -- שה"ה לחבריו בלימוד ולאותם שמפלפל עמהם בלימוד זה, שאין ההצלחה וסימן ברכה שוה. וכיון שהורגל עד עתה ללמוד בחברותא מסוימה והצליח, אי ברור -- באם ישנה לחברותא אחרת -- אם יראה גם בה סימן ברכה. ומובן היחס לדרישה כזו במכ"ש וק"ו מפסק הדין בשו"ע יו"ד סי' ר"ם סעיף כה' אשר סימן ברכה בלימוד - ואפילו ספקו -- דוחה הציווי והחשש כו' עיי"ש. ועד"ז הוא גם בשינוי השני - ללמוד בזמן מיוחד לימוד אחר מהנהגתו עד עתה, שכיון שלא כל הזמנים מסוגלים בשוה לכל הלימודים, וכיון שהצליח בלימודו בזמן פלוני לימוד פלוני, הרי גם זה קרוב לודאי שיהי' שינוי לגריעותא, וק"ל.

ג) בהנוגע לדרישה השני' -- שבזמן סעודה שלישת דש"ק יחליף לימוד בפנימיות התורה לשיחה מוסרית -- כבר ידועה הוראת האריז"ל [אשר נתקבל על כל חוגי בני ישראל העולמ'שע וכן החסידים, ובלשון* תלמידו ר"ח וויטל: א-ל ה' ויאר לנו כו' וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלקי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זללה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות. ובמקום אחר (טעמי המצות להרח"ו פ' ואתחנן) : ומורי זללה"ה מרוב גודל חריפותו הי' מעיין ו' דרכים בהלכה כו],

שהוא הוא שאמר -- אשר יום הש"ק מסוגל ביחוד ללימוד פנימיות התורה, ומובן במכש"כ -- שאין מקום לבטל מנהגו הטוב שכבר נהג בלימוד בפנימיות התורה ביום השבת קדש.

הערה : הפליאני וגם תמהתי למ"ש הנוהג לומר שיחה מוסרית דוקא בומן דסעודה שלישית -- בש"ק -- כיון

שנוסף על כללות יום השבת, אשר מקרא מלא דבר הכתוב וקראת לשבת עונג ונפסק להלכה, שלכן כל צער אסור בו אפלו הבא ע'"י ודאי מצוה (נ"כ שו"ע או"ח סרפ"ז),

הרי ביחוד בעלות המנחה דשבת מבואר בזהר הק' **, ובאריכות. אשר זמן זה הוא עת רצון למעלה ביותר וביותר, ואומרים בכל תפוצות ישראל אז ואני תפלתי לך ה' עת רצון -- בתפלת מנחה דשבת. ודוקא בזמן זה -- לבוא לפני אבינו מלכנו בשיחה מוסרית שברובא דרובא תוכנה בהקו דסור מרע, תיאזר חסרוני בני אדם וכו' וכו'! ובלשון האריז"ל בהנוגע לזמן סעודה שלישית בש"ק -- אין לעורר שם בחי' דין. והוא עוד יותר מאמירת תחנון ביו"ט ושבתות. ועיין רמב"ם הל' שבת פכ"ד ה"ז. שו"ע או"ח ר"ס של"ט. סהמ"צ להצ"צ מצות לא תבערו אש.