221

ובירושלמי שקלים ספ"ב בעל המימרא דדובב שפת"י כ" דובבות בקבר -- הוא רי"צ, אבל י"ל כנ"ל, או דאינו רי"צ הג*ל, דכמה רי"צ איתא בש"ס.

א) הבין במכתב שלי שרצוני לפרש, שע"י שמועה שאומרים בעוה"ז נשמת בעל המאמר לומדת אז בישיבה של מעלה, והעיר שאמירת השמועה מועלת רק לענין שפתותיו דובבות בקבר, אבל הא שנשמתו בישיבה של מעלה הוא ענין בפ"ע, הבא ע"י שלמד תורה בכלל בחייו בעלמא דין, ואינו שייך לאמירת השמועה מפיו. -- ולא מצאתי במכתבו שום טעם מה מכריחו ליכנס לחילוק זה. ואני בדעתי אעמודה. ואב"א פשט, אב"א סברא, אב'א מארז"ל. פשט: פי' הפשוט בסגיין, שע"י אמירת השמועה משמו פועל: א) שגר ב) גר בשני עולמים, אלא שכדי לגור בעולם אחד, אפשר גם ע"י ענינים אחרים (בעוה"ז כפשוטו, ובעוה"ב ע"י שעשה תומ"צ). משא'"כ אמירת השמועה, שמועיל לב' העולמות, כאחת. סברא: אם אמירת שמועתו בתורה מועלת ששפתותיו בקבר יהיו דובבות, הרי מכש"כ וק"ו שתועיל שנשמתו -- שבעיקר היא היא הלומדת תורה (אלא שהכוונה שיהי' בשעה שיצה"ר יש ביניכם -- שבת פט, א) -- תהי' דובבת אז. מרז"ל: רגמ"ה בבכורות (לא, ב) -- והזכרתיו במכתבי הקודם -- משמע שמפרש ,בשני עולמים": בעוה"ז היינו שפתי האומר השמועה. ובעוה"ב היינו שפתי מי שנאמר בשמו, ומיני' נשמע לשאר המפרשים שפי' אגורה בשני עולמים, היינו בשמועה זו גופא. -- את"ל שמה שהוא גר בעוה"ב הוא בלאה'"כ, ואינד תלוי באמירת השמועה עתה מפיו, אינו מובן מ"ש בתוד"ה אגורה (יבמות צוי ב) בישיבה של מעלה. הול"ל סתם, בעוה"ב. ועכצ"ל שבשכר שלמד תורה מלפנים, זע"י חזרת שמועתו נתעורר ענין זה עתה, הרי שכר מצוה מצוה שכפי מהותה בן הוא שכרה שמושיבין אותו עתה בישיבה ש"מ. וראה ג"כ מרז"ל שהובאו בחנוך לנער ע' 22 [32] שבשעה שנעשה דבר טוב שהנפטר גרם לזה, מקבל הוא שכר, ומבן גלמד לתלמיד.

ב) מה שרצה לפרש הנפ"מ בין ב' המשלים על דובב שפתי גו' בירושלמי (ברכות פ"ב סה'א ועוד) אם לייץ ישן או לקונדיטין, דפליגי באיזה שמועה דובב גו': להא' קאי בפנימיות התורה, ולהב' בנגלה ופלפול דוקא -- צע"ג. ומכמה נימוקים: א) ממג"פ, הו"ל לדוד לר"י וכו" לפרש שמקפידים על שמועה כזו דוקא. ב) ביבמות ובבכורות קאי ר"י ור"ש בנגלה והקפידו ושמתו ע"ז, ולמ"ד כיין ישן לשוא הי' כ"ז. ג) קונדיטין הוא יין דבש ופלפלין (פסיקתא דר"כ פיסקא בחדש השלישי הובא בערוך) וכשמחחקין בכללות התורה קאי דבש אחלק הנסתר כדאיתא בחגיגה (יג, א. יד ב). ד) בירוש' שקלים ספ"ב מפרש יותר וז"ל מה הנאה לו ב"נ אמר כהדין דשתי קונדיטין ריציא כהדין דשתי חמר עתיק. ולפי כת"ר אין לזה פירוש.