220
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ב) ר' יוחנן, מתו בניו כדאיתא בברכות (ה, ב, וראה סה"ד בערכו אם אח"כ נולד לו בן). וכדי שלא ימלא הקב"ה עליו עברה, צריך הי' להניח תלמידים הראויים ליורשו, ואזיל בזה לשיטתי' בב"ב (קטז, א), ולכן הוא בפרט השתדל שיאמרו דבר שמועה מפי.
ג) וע"ד הנ"ל בר' יוחנן הוא ג"כ ברי"צ, שאף שהי' לו בן (זהר שם), אבל הרי אמרז"ל בב"ב (שם) בסיום הסוגיא דהקב"ה מתמלא עברה, דאף שאין מתמלא עברה, אם הניח בן הראוי ליורשו (להעיר מס' מעבר יבוק מ"ה פכ"ח) מ"מ נאמר על האב מיתה אם אין הבן כמותה ובנו של רי"צ, אמרו עליו אשר ,עד כאן לא הוי זכי באורייתא" (זהר שם ריח, א) ולכן הקפיד רי"צ שיאמרו שמועה מפיו, שהתלמידים קרוים בנים. -- ובזה תומתק ג"כ עייכות הבקשות שבקש רי"צ (בזהר שם): שיאמרו שמועה מפיו ושילמדו את בנו תורה -- (בקשתו השלישית גת' ענינה בשער מאמרי רשב"י ס"פ ויחי).
ד) ר' ששת, איתא בשער הגלגולים (סוף הקדמה ד) ובספר הגלגולים (פ"י) בפי' מרז"ל (פסחים סח, ב) שר"ש הי' אומר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי כו' -- אשר ידע ר"ש כי הי' בראשונה בגוף בבא בן בוטא והשלים נפשו ולא חסר לו כ"א דבר מועט, וע"ז נתגלגלה נפשו שגית ברב ששת, ובאופן גלגול כזה הסדר הוא, אשר עיקר השכר של התומ"צ שעושה בגלגול הב', הוא רק לצורך נפשו ולא גופו השני, כי בזמן התחי' תחזור נפשו אל הגוף הא' שבו עסק בתומ"צ רוב הצריך לו, ולכן הי' גופו -- של ריש -- עצב, והי' אומר חדאי נפשאי דוקא ולא הגוף.
ונראה לפע"ד לומר דכ"ז הוא בשאר תומ"צ, אבל כשיאמרו שמועה מפי רב ששת, שאז צ"ל שפתים דובבות בקבר בעוה"ז, פשיטא ששפתי גוף ריש, ולא בבא בן בוטא יהיו דובבות. ולכן השתדל הוא בפרט שיאמרו שמועה מפיו, (ובכייז אמר חדאי נפשאי לך קראי כו', כי זה הי' אומר על ת'ית שלו כדאי' שם בפסחים וראה ג"כ בסש"ב ס"פ לז, משא"כ שיאמרו שמועה כו' הוא מה שלמד תורה לתלמידיו והם יחזרו אח"כ השמועה מפיו. וק"ל).
הערה: רי"צ ביקש את ר"י דוקא שיאמר שמועה מפיו (והטעם מובן פיפ מ"ש בש' מאמרי רשב"י שם).
והנה בזח"ג (לט, א) משמע דריה"ו מפרש דובב שפתי ישנים בדבור הפה אבל רי"צ פליג עלי' (עיי"ש בביאוה"ז). זאת"ל דהמאורע דזח"א קדם להמאורע דזח"ג (שהי' אחרי האד"ר דבפ' נשא, שהרי מסיים שם -- לט, ב -- ר' ייסא חברנא דאסתלק מביננא, והוא נסתלק בהאד"ר, כמ"ש זח"ג קמד. א) ייל דבתר דשמעה רי"צ מריה"ו קבלה מיניי, או י"ל דרק משמעות דורשין, בהכתוב. דובב שפת"י, איכא בינייהו, אבל תרווייהו אית להו דרז"ל דאגורה
באהלך עולמים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.