172

12 לקוטי אמרם משה מסתבר שכתוב זה שבאמצע הוא מדברי משה, ולא מדברי בני ישראל. [והנאמר ,שבעים גו" שמונים שנה"* הוא חלק מהעונש כאשר ,(זרמתם שנה) יהיו גו" שתה עונותינו גו' * י:].

ה עפ"ז מבואר טעם השיניים דבפירש"י שבפ' שמיני:

מש"נ שם ,ויברכו את העם" קאי וסמוך לעבודת אהרן ומשה*% (שמסופר בארוכה לפני זה) וע"ז באה תחלת הברכה -- וזו הייתה סיבת כל הברכה וכפירש"י : ,אמרו ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", עיקרו על (עבודת) אהרן ומשה (ולא דמשה ובנ"י כבפרשתנו).

ולכן; (א) כתב רש"י ;אמרו" בלא הדגשת ,להם" (ב) לא כתוב ;ובו" * - כי המשך הכתוב הוא ענין חדש ולא עבודת משה ואהרן, (ג) לא סיים ,והוא א' . . . שבתפלה למשה" -- כי כאן אין כל סברא לומר שאמרו בנ"י, כיון שמדבר בעבודת משה ואהר]ן, משא"כ בפקודי שמדבר בעשיית המשכן.

ועפ"ז מובן גם שינוי הסדר שמתחיל ויהי נועם גו'" ואח"כ כותב >יהי רצון כו' * -- כי העבודה דאהרן ומשה (,נועם ה"א עלינו") פעלה שאח"כ ,תשרה שכינה במעשה ידיכם (דבני ישראל)", היינו שהשראת השכינה ;ב" מעשה ידיכם" באה לאחרי ובסיבת עבודת אהרן ומשה (;נועם . . עלינו"), וכהמשך פירש"י: לפי שכל ז' ימה"מ כו' לא שרתה שכינה כו' אמר להם

פוריא

כו" שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם כו

זו ההוראה מפירש"י זה:

גם לאחרי שבנ"י קיימו כל ציוווי ה' בשלימות -- נדבת לבם של כ'א מישראל למלאכת המשכן, עד לאחר סיום והשלמת כל העבודה של החכמי לב במלאכת המשכן -- ,ככל אשר צוה ה'", עדיין לא יוכלו להקים את המשכן והוצרכו להביאו אל משה שהוא יקים אותו: וגם זה לא הספיק עדיין עד ש,ויברך אותם משה* שעייז דוקא שרתה השכינה במעשה ידיהם.

ולאידך, כשהביאו בנ"י מלאכתם אל משה, הנה לא זו בלבד שמשה ברכם כנ"ל, אלא עוד זאת, שמשה כלל את עצמו עמהם בברכתו: ,ויהי נועם הוי' אלקינו עלינו ומעשה ידינו גו'", היינו שמשה שיתף א"ע עם כלל ישראל בעבודתם ופעולתם הסם.

ועד"ז בעבודת כאו"א: גם לאחרי גמר והשלמת עבודתו שגועדה לו, עליו לידע שעדיין אין בכוחותיו הוא להגיע לתכליתה -- הקמת משכן לו ית -- ב"א צריך ,להביא" ,מלאכת? עבודתו למשה רבינו [ה,אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" *: -- עד לב"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו] כי רק הוא בכוחו ויכולתו להקים ממלאכת בנ"י משכן לו יתברך, היות והוא ה,עומד בין ה' וביניכם"+: -- ממוצע המחבר נש"י לאביהם שבשמים ":

וגם לאחרי השתתפות משה רבינו,