171

שיהי' .ושכנתי בתוכם**י ולכן פי' רש*י ,אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

וזהו שרש"י מקדים .אמר להם" - כי הטעם שברכה זו מוזכרת בכתוב הוא משום שלא היתה זו סתם ברכת ,יישר כח* וכיו"ב, כ"א .אמר (דבר הנוגע) להם" -- דבר המותאם לפעולתם הם ולמבוקש שלהם: השראת השכינה בעשייתם.

ד. אמנם צריך להבין: בפירש"י שלפנ"ז בתוב ,שלא הי' יכול להקימו שום אדם ומשה העמידו . . . א"ל הקב'"ה עסוק אתה בידך". ולפי"ז הרי אע'יפ שבנ"י טרחו ומשה רק עסק כו" ואח"כ, ואין ברכתם שווה, אבל צ"ל ג'כ ברכה למשה לאחר ברכת בנ"י וברכה הכוללת גם (עשיית) בנ"י, כיון שעל ידי עסק משה נגמרה ונשלמה עשייתם דבנ"י את המשכן -- +מעשה ידיכם" דבנ'י.

ומפרש רש"י דאין הכי נמי, ומביא שמצינו התוכן ד,יהי רצון שתשרה שכינה" גם בהכתוב -- ,ויהי נועם ה' אלקינו עלינו". שהו"ע השראת השכינה (אלא ש,שכינה" הוא בלשון חכמים ו,ה' אלקינו" הוא בלי הכתוב), ובברכה זו, שנקראת תפלה (לא נתינת יישר כח וכיו"ב). הרי כולל משה את עצמו עמהם, שאומר ,עלינו" **.

וזהו שמסיים רש"י ,והוא כו' מזמורים שבתפלה למשה*. והיינו דמכיון שמצינו מפורש ב,תפלה למשה" ברכה על השראת השכינה השייכת להמשכן

פקוריא

ושגם הוא עצמו בכלל, וכאן הרי מוכרח לומר שהיתה ברכה בתוכן כזה, למדין סתום מן המפורש שאמר משה ברכה זו ,ויהי נועם וגו'" בסיום מלאכת המשכן.

ומוסיף רש"י (אחרי שיהי נועם ה' אלקינו עלינו") -- *וגו'", באם יקשה תלמיד ממולח: כיון שאומר +במעשה ידיכם" דבנ"י -- מהו ההכרח שיהי' ,נועם ה"א עלינו" גם על משה -- שיראה המשך הכתוב ,ומעשה ידינו", היינו שגם מעשה ידיו של משה היי בעשיית המשכן (ביחד עם מעשה ידיהם דבנ"י).

ה אבל יוקשה לתלמיד: מנ"ל שהכתוב ,ויהי נועם" אמרו משה - (ואדרבא היפוכו משמע מהנא' לפניו: <שנותינו בהם שבעים גו' שמונים שנה". וכבר למד התלמיד שמשה היי בן שמנים שנה ביצי"מ:י, ועד"ז מרים ואהרן וכו" -- וי"ל שזהו גם מטעמי המדרש:י -- שישראל אמרו ,ויהי נועם ה"א וגו'"):

וזהו שרש"י מוסיף ;והוא א' מי"א מזמורים שבתפלה למשה" (אף שזהו בסיום המזמור שב,תפלה למשה" עצמו בנ"ל),

דבאם רק זה המזמור אמר משה, אפ"ל שרק התחלתו דמשה משא"כ (שבעים גו' שמונים שנה גו' ו)סיום המזמור ,ויהי נועם" הוא מה שענו ישראל על דברי משה (כפי' המדרש) ; אבל מכיון שגם המזמורים שלאח"ז