153

שיחה ב

ת ש א ג

א עה"פ : +וימהר משה ויקד ארצה וישתחו" מעתיק רש"י התיבות שוימהר משה"* ומפרש: ,כשראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה מיד וישתחו".

לכאורה מקום לומר שרש'י בא לתרץ בפירושו (כעין) קושיית הגמ':: ,מה ראה משה"*: -- שגרם לו להשתחוות ? ומתרץ שהשתחוה על שראה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה.

אבל באמת א'א לומר כן כי:

א) בפשש"מ לא קשה מלכתחילה למה השתחוה+, שהרי לפנ"ז על הפד

1 פרשתנו לד, ח.

2) סנהדרין קיא, א.

) בפרש"י שם: ,על איזה מדה של יג (מדות) ראה והשתחוה*" -- אבל אין זו קושיית רש"י כאן (שהרי אינו מפרש איזה מדה, כ"א ,כשראה שכינה כו"), וה" כוונה בפנים היא שקושיית רש"י כאן היא (ע"ד קושיית הגמרא) : איזה ענין ראה.

66 ועפיו (שבפשש"ימ אין להקשות למה השתחוה) מובן למה לא פרש"י כדרז"ל בגמרא : ,ארך אפים ראה כו" אמת ראה" (נוסף לזה שבפשש"מ קשה למה דוקא על (א' מ)בי מדות אלו השתחוה).

בתדא"ג מהרש"א שם כ': ,ובודאי יהע כבר מדותיו ית' אבל עתה נתעורר יותר באחר מהי"ג מדות* -- אבל בפשש"מ משמע שעכשיו לימדו הקב"ה היגמדה"ר, וגם : אם ידע מדותיו לפנ"ז -- למה נתעורר עכשיו על איזה מדה.

ואין לומר שמשה ידע מדותיו ית' ע"י המופתים כו" שעשה הקב"ה ע"ע (ועכשיו לימדו הקב"ה ,סדר בקשת רחמים'), אלא שאחת משתי מדות הנ"ל עדיץ לא ידע ולכן נתעורר ע"י (ופליני אינו הי) --

סוק * ,ויקד העם וישתחוו" פרש"י ,על בשורת הגאולה כו' *, היינו שעל בשורות טובות צריך להודות *, ובאופן של קידה והשתחוואה, וא"כ גם בנדו"ד ששמע משה הי"ג מדה"ר, צ'"ל הודאה להקב"ה עליהם (על כולם) ומזה -- לאידך גיסא:

ב) מנ"ל לרש"י החידוש דהשתחווה (גם) על <שראה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה? -- דילמא השתחוה רק על הבשו"ט ששמע. ואם ישנו איזה הכרח שלא השתחוה על הבשו"ט -- הר"ז גופא אי"מ: למה לא השתחוה משה -- כהודאה על הבשו"ט 1

ג) הו"ל לרש"י להעתיק מן הכתוב

כי בפשטות, איפכא מסתברא : שתי מדות אלו ידועות מאז : ,ויאמר אליו אני ה' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני כו' גאמן להפרע" (וארא ו, ב. בפרשיי), נראה מדת ,אמת" של הקב"ה, ומזה ש,ודור רביעִי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (לך טו, טז. וראה פרש"י שם) ידע מדת ,ארך אפים" של הקב"ה (וכ"ש שידע שהקב"ה סולח ומוחל לגמרי (שהרל על כמה ענינים שעשו בנ" ע"ע -- סלח להם הקביה)).

6 בא יב, כז.

6) ראה רבעו בחיי כאן: על דרך ה" פשט השתתוי' זו הודאה על מדת החנינה והרחמים שהודיעו, וראה רבותינו בעה"ת כאן. ועור.

7) ואף שכבר ידע משה לפניו שהקב"ה ילמדו סדר יגמדה"ר וכו' (פרש"י לג, יט) (ומה שהוסיף ,,הבטיחו שאינן חוזרות ריקם" (פרש"י שם), הי" זה אחר השתתואה זו) - ייל שאינו דומה הידיעה שעתיד הקב"ה לבשרו בשו"ט, להבשורה בפועל.