146
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
16 לקוטי אמרו ** לו מתחלה ז* ,עשה לנו אלקים גו' * -- ונמצא שהזהב נשאר בבעלותם של בני ישראל גם בעת שעשה אהרן את העגל.
וכלל הוא בהלכה*י: ,אין אדם אוסר דבר שאינו שלו", ולפי"ז עשיו" תיו של אהרן לא אסרו את הזהב ***,
וכו'' אבל אם אין דעתו לקנות כלל לא אמר שיקנה על כרחו" (וראה תירוץ הד משלימ (הל' זכי' ומתנה פ"ב ה"ט) בד סתירת פסק השו"ע (חו"מ סי' רסח ס"א) דלא אמרינן ,כיון דנפיל גלי דעתי" וכו'", למה שפסק (סי' ערה סכ"א) כשיטת הרמ"ה ד,כיון שלא כיון לקנותם אלא ע"י בנין ובזה לא קנאה" (וראה פתחי תשובה ס" רסח שם). ומובן שעפ"ז ג"כ אין סתירה למה שפסק בנוגע עודר בנכסי הגר -- סי' ערה סכ"ה). ועפ"ז תתורץ קושית הרשב"א (מובא בשטמ"ק ב"מ שם) על השיטה שבקנין דאורייתא גם אם אין מכוין
ואף שכתב הנמוק"י בב"ב (מא, א), וה" רשב"א בחידושיו בגיטין (כ, א) והריטב"א ביבמות (נב, ב) ובב'"ב (שם), שהיכא הרעת אחרת מקנה, קונים גם בלא כונה -- הרי חילק הקצוה*ח (סי' עהה סכ"ה) ,דהיעו דוקא בלא כוונה אבל אם כיון שלא לקנות ודאי אינו קונה בע"כ".
וציע אם סברא זו של הקצוה"ח היא דוקא היכא שלא כיון לקנות כלל, משא"כ אם כיון לקנות בקנין אחר, הנה אף שבד פירוש כיון שלא לקנות בקנין זה, קנה בע"ב, כנ"ל הערה 45. ואכ"מ.
8 ;"ז נג ב. ובכ"מי
*48) ואף שלדעת רוב הפוסקים (נסמנו באנצק' תלמודית ערך דבר שאינו שלו) "יי מעשה (של העובר האיסור) שפיר יכול
לעשותו עבודה זרה, ובמילא שגם לא עבר על האיסור דע"ז*.
לאסור דבר שאינו שלו (ובנדו"ד הרי עשה אהרן מעשה) -- מ"מ לדעת הרבה פוסקים (נסמנו שם) הרי זה רק בעכו"ם, אבל בישראל אמרינן שלא כיון לאיסור.
ואין להקשות דא"כ למה לן לקשרו עם הדין ד,אין אדם אוסר דבר שאעו שלן* (דהרי אם אין כוונתו לאיסור, בדרך ממילא לא נעשה ע"ז, ולא עבר על העשי) - כי סברא זו שלא כיון לאיסור אמרינן רק בקשר להדין ש,אין אדם אוסר דבר שאינו שלו". ואכ"מ.
הערות
- 1. מהני מהסוגיא דעודר כנכסי הגר*. 6 שם א.
- 7. ורק אח"כ הי' מצדם ,ויתנו לי"
- 3. *) העיר חכם א'" שמ"ש כאן בשם החת*ס (והרעק"א), ושעפ"ז מתורצת קושיית הרשב"א בשטמ*ק -- שכ*כ בשו"ת צ"צ חיו"ד סי" רל ובחלק אה*ע סי" קנס. אבל בפס*ד או"ח טי" תמח תירץ לכאו' תירוץ אחר.
- 9. ואף שבלאה"כ הרי סתם במתנ" (ע"ז נא ב -- וכיה ברמביים (הל" ע"ז פיז ה"ד) ובשו"ץ (יו"ד סי' קלט סעיף א)) כר"ע (ולא כר' ישמעאל -- מובא בגמרא שם*) ש,ע"ז של עכו"ם אסורה מיד ושל ישראל אין אסורה עד שתיעבד", והרי כאן עדיין לא עבדו את העגל בעת עשיית אהרן -- מ"מ מוכרח בגמרא (שם נב, א) שגם לריע ,משעת עשי" קם ל" בחטא . . ובארור", דאל"כ היתה הגמרא צריכה לפ" רש למה מיבעי לי' ר"ע פסוקים אלו שמ" מנו יליף רייי ש,משעת עשי' כו'", כדמפרש בגמרא בנוגע להפסוקים שממנו לומך ר"י ש,ע"ז של עכו"ם אינה אסורה עד שתעבד ושל ישראל אסורה מיך". וכן מוכרח
- 5. *) בביאור יסוד מחלוקת ר"ע וך"י י"ל ע"פ משנ"ת הגש*פ -- ביאורים -- הדרן למס' פסחים (י"א ניסן, תשל"ב) יסוד כללי בשיטות מחלוקתם של ר"ע וך"י, שלר*ע העיקר במצות וחיוביהם וכו" הוא כמו שהוא מצד .בעלות* הקב"ה, ולר"י העיקר הוא כמו שהוא מצד ,בעלות* בנ"י, עיי"ש בארוכה -- עד"ז י"ל בנדו"ד +
- 6. מצד (הציוי עצמו של) הקב"ה, הרי ה" איסור של ע"ז חמור יותר בבנ"י דבנים אתם לה"א, כמובן והרי זה שולל שייכות בניי לע"ז יותר, ובמילא צ"ל פעולה יותר חזקה שבנ"י יפעול מציאות של ע*ז, משא*כ מצד (פעולת) האזם, הרי היזק והפסד עבי" רת האיסור דע"ז הוא יותר בבנ"י (מצד טעם הנ"ל גופא -- שהרחיקם הקב"ה יותר), ובמילא גם פעולה קלה בבנ"י זי ההיזק לעשותו ע"ז, וק"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.