139

שיחה א

שוחות 19

ת ש א

א. בפרשתנו מסופר (שלאחרי שאמר אהרן לבנ"י : ,פרקו נזמי הזהב וגו' והביאו אלי וגו' ויביאו אל אהרן") : ?ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה גו'":. ופירש"י: ,ויצר אותו בחרט -- יש לתרגמו בשני פנים, האחד ויצר לשון קשירה בחרט לשון סודר כמו והמטפחות וה" חריטים:, ויצר ככרים כסף בשני חריטים *+, והב' ויצר לשון צורה, בחרט כלי אומנות הצורפין שחורצין וחורטין בו צורות בזהב כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין כמו וכתוב עליו בחרט אנוש *. וזהו שתרגם אונקלוס וצר יתי' בזיפא לשון זיוף הוא כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים, שקורין בלע'"ז ניי"ל, ומזייפין על ידו חותמות".

וצריך להבין בזה :

א) הלא ידוע הכלל בפירש"י עה''ת כמדובר כמ"פ, דבכל מקום שהוא אומר ב' (או יותר) פירושים בענין אחד, הוא מפני שכל אחד מהפירושים יש עליו קושיא מה שאינה בהשני. אבל בנדו"ד הרי כל א' מפירושיו מובן ומתיישב לכאו' לכל פרטיו - וא'כ מה מכריח להביא שניהם?

ב) הקדמת רש"י לפירושיו אלו: יש לתרגמו בשני פנים -- אטו מנינא אתי לאשמועינן ?

1) פרשתנו לב, ב"ג 2) שם, ד

3) ישעי" ג, כב.

4) מלכים ב ה, כג. 5) ישעי' ח, א,

ג) הלשון בכיו"ב ,האחד... השני* -- הוא בלתי רגיל בפירש"י, כ"א (כמש"כ תומ"י): וי"א, ד"א.

ד) מהו הטעם שזקוק לשתי ראיות לפי' הראשון? ועוד זאת -- שמביאם בסדר הפוך: הראי' מישעי' ואח"כ -- ממלכים (שהרי ספר מלכים מוקדם לספר ישעי'י)1

ה) ראי' זו שמביא מספרי נביאים (ש,חרט לשון סודר", ומזה --- ש,ויצר לשון קשירה") הרי יכול (ובמילא - צריך) הי' להביאה מפסוקים שבחומש, ובפרט -- שכבר למדנום: בפ' מקץז .צרור כספו", ופרש"י: ,קשר כספו": ובפ' בא* ,צרורות בשמלותם" [ואין רש'י מפרש כלום מכיון שכבר פירשו בפ' מקץ] -- הרי מוכח ש<ויצר" פירושה קשירה.

ו) לכאו' כל ההמשך ,כעט סופר..* עד סופו של דיבור זה, מיותר הוא: מה אינו מובן ודורש ביאור נוסף, בפיי התיבות ,ויצר (אותו) בחרט", לאחר שכבר תירגמן ופירשן 1

דרכו של רשי לפרש רק פשוטו של מקרא -- וכאן מאריך להביא דוגמא מ,עט סופר החורט" ולפרש

66 ב"ב יד, ב.

ד) מב, לה.

8) יב, לד.

69) ואין להקשות שגם כאן לא יפרשו רשי כלל, כיון שפירשו בפי מקץ -- דהרי כאן יש ב' פירושים, שזוהי הוכחה שבכתוב זה אין הפירוש פשוט ; ולכן הקושיא בפנים היא רק שעכ"פ לפי' זה ה" צריך להביא ראי? משם.