134

14 לקוטי יש לתמוה על הסתירה הבאה בעקבות שינוי זה:

הפי' שמעמידו רש"י לראשונה -- אותו תופס כעיקר פירושו, וא"כ חילוף הסדר -- מחליף קביעות הפירוש העיקריי. ומה גם שלקמן הוא מביא את פירושו השני בתור ,מדרש אגד דה", ז.א. שאין פירושו זה ע"ד הפשט לגמרי כ"א בדרך ,אגדה המיישבת דברי המקרא": [כי מחמת הקושי בד פירושו הראשון (שכל כולו ע'ד הפשט) מוכרח להביא פי' ,מדרש אגד דה" שאינו ע"ד הפשט לגמר., ובפירושו לעִיל, על ,חשן משפט", הביאו כפי' ראשון (ועיקרי) +!

ג והביאור בכ"ז:

לאחר שבתחלת והמשך הפרשה מבוארים כל פרטי ואופני עשיית החשן, נאמר בה כסיומה *: ,ונשא אהרן גו' בחשן המשפט על לבו גה" -- שבזה נגמר לכאו' כל ענין החשן: אבל אח"כ ממשיך בכתוב: ,ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים גו' ונשא אהרן את משפט בג"י גו"

ומזה שענין האו"ת לא נכלל בפרשת החושן בין כל פרטיו, אלא בא לאחריי

תצוה ב

כענין מיוחד לעצמו, מובן בפשטות סדר המקראות שהאו"ת אינם חלק מ(מעשה) החשן עצמו אלא דבר הנוסף על עצם החש

ולכן לאחרי שרש"י מפרש שהאו"ת ,הוא כתב שם המפורש שהי' נותנו בתוך כפלי החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו כו'", דמזה נראה שהאו"ת הנם חלק מהחשן עצמו -- שלימותו של החשן קשורה בזה שנותנים בו או"ת יי -- הרי זהו בסתירה להמובן מסדר הכתובים הנ"ל.

וממשיך רש"י (ליישב קושיא זו): +ובמקדש שני הי' החשן שא"א לכה'ג להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא הי' בתוכו", דמזה מוכח שהאו"ת אינם חלק מעצם החשן -- שהרי לא הי' הכה"ג ,מחוסר בגדים" גם בעת שתי' החשן בלעדם.

אמנם זה עצמו דורש ביאור: מאחר ,שע"י (האו"ת) הוא מאיר כו'" למה

68 ברמב"ן כאן כ' שמה שלא הזכירו בין שאר עניני מעשה החשן הוא ,כי לא היו מעשה אומן ולא ה" לאומנין ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הוא סוד מסור למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה והיו מעשה שמים".

אמנם זה מתרץ רק מה שלא נזכרה עשיית (כתיבת) האו"ת בין שאר העשיות, אבל עדיין אינו מובן למה הפסיק הכתוב בפסוק ,ונשא אהרן גו'" שמזה משמע שכבר נגמר כל ענעו של החשן ולא רק מעשה האומנין.