129

אלא בנוגע לשמן, ולא בנוגע לזית, כמובן :3 ),

ג. ובכדי להוכיח דתיבת ,זך* קאי על ה,שמן" ולא על ה,זית" (אף שדוחק הוא כנ"ל), מעתיק רש"י מן הכתוב (גם) תיבות ,ואתה תצוה".

והביאור: הציווי ד,ואתה תצוה גו ויקחו אליך גו'" נאמר בהיות בנ"י במדבר, מקום שאין זתים גדלים שם. ומוכרח לומר, שהדליקו את המנורה בשמן שלקחו עמהם ביציאתם מארץ מצרים יי, (שהרי א"א לומר שלקחו עמהם זתים לכל משך הזמן וכתשום במדבר * ).

ומזה הוכחה דאין לפרש שהזית צ"ל ,זך? -- דהרי בהשמן שהביאו עמהם א"א להכיר אם בא מזית שהיי ,נאכל קצת" או אפילו האם ה" +,מעופש".

[אבל להפי' שהשמן צ"ל <זך? -- ,בלי שמרים", ה"ז ניכר בהשמן].

ולכן מעתיק רש"י גם את התיבות .ואתה תצוה", היינו, הציווי על עשיית השמן (המבואר בפרשה). ומכיון ש-

תצ\ח א

הקב"ה אמר למשה שיצוה את בנ"י (במדבר) לקחת ,השמן זית זך" -- מוכרח לפרש שהשמן צ"ל זך, ולא הזית, וכנ"ל.

ד. ויש להוסיף עוד נקודה בזת:

עוד יש מקום להתלמיד ממולח לטעון: מ"מ עדיף טפי לפרש כפשטות משמעות הכתוב דתיבת .זך" קאי על ה,זית*, והקושיא שבפי' זה יש לתרץ (בדוחק עכ"פ) דפרט החיוּב ;זית זךי אינו אלא כשיבואו לארץ ישראל ,ארץ זית שמן" ויהי' ביכולתם להשיג ,זית זך', ובמדבר -- שאין כלל ,זית* אין מקום לתנאי שיהי' הזית ;זך" *', הדליקו שמן זית סתם 5

וגם זה מבואר בזה שמעתיק רש'"י

תיבות ,ואתה תצוה", שמרומז בזה: <אין צו אלא מיך ולדורות" + ומוכח זי

6 פרש"י ר"פ צו. (ואף שעדיין לא למדנו זה -- הרי גם הקושיא אינה פשוטה כ"כ -- כ"א רק דתלמיך ממולח ולכן גם התירוץ בא ברמז). ואף ש,וַאתה תצוה" פירושו ,ואתה סופך לצוות את בנ"י על כך" (פרש"י אמור כד, ב) -- הרי גם ה,סופך לצוות" הי' במדבר כמ"ש (אמור שם) ,צו את בנ"י וגו ".