105

ת"ל לפי שנאמר*:י לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבם, ת"ל ואספת דגנך -- הנהג בהם מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. רשב"י אומר אפשר אדם חורש כו' תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ג"י אחרים כו', ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן, שנאמר ואספת דגנך כו'".

הרי שלשיטת ר"י על האדם להתעסק בעניגי העולם בשביל פרנסתו -- ,הנהג בהם מנהג דרך ארץ". ואף שגם באופן זה, אם הוא מתנהג בעניני העסק כראוי, בזהירות מכל איסור וכו' ובקביעת עתים לתורה וכו', יזמין לו הקב'"ה פרנסתו הנחוצה לו מבלי שיצטרך ?הלואה %. -- בכ"ז מכיון שצריך הוא להשתדל בפרנסתו בדרכי הטבע, הרי בנקל יוכל ליכשל במדת (כמותה ואיכותה של) ההשתדלות ולבוא למצב שיהי' זקוק להלואה ; ופשוט שבאופן כזה ובמציאות רגילה כזו, שנכשל בדבר שקשה ליזהר בו, יש ,חובה* להלוות ל3

נמצא, איפוא, שלשיטת ר"י א"א לומר ש,אם כסף תלוה גו'" פירושו ,רשות". ולכן הביא רש"י ענין זה בשם ר' ישמעאל, בכדי לרמז לשיטתו שבה ההכרח לפירוש זה*

*30) יהושע א, ת,

3) שהרי עני הוא (באותה שעה עכ"פ) ועבד לוה לאיש מלוה.

4 ומה שרש"י בוחר לפרש המקרא עיפ שיטת ר"י -- הוא לפי שבפשטות ועל הווב צ"ל הנהגת האדם באופן זה - בהשתדלות בדרך הטבע וכו' וכראי" בגמי שם : הרבה עשו כר"י ועלתה בידן, כרשביי ולא עלתה בידן. -- שהנהגת רשב"י היא

משפטים ג

ט. והנה לכאורה הי' אפ"ל שאין דברי ר"י (ש,אם" יתכן להיות גם חובה) אמורים אלא במקום שנאמר ,אם", אבל במקום שנאמר ,ואם" (בתוס' וא"ו, המחברו למש"ג לפנ"ז) דאז פירושו (לכאו'): ואם תעשה באופן שונה ממש'נ קודם לכן, הרי מוכח ביותר שהוא (;ואם") תלוי ורשות -- א"כ מסתבר לכאו' שא"א לפרש שהוא חובה.

אמנם מזה שרובם (ב' מג') מהיוצאים מן הכלל דרשות הם במקום שנאמר ,ואם" -- ,ואם מזבח אבנים גוי*; ,ואם תקריב מנחת ביכורים גו'" -- מוכח שגם כשנאמר ,ואם" יתכן שיהי' חובה (אלא שהכלל מחדש שאינו כן). וזהו שדייק רש"י בלשוגו ;כל אם (ולא מסתפק בזה, אלא ממשיך ולא בתור וא"ו המוסיף כמו בל' הרגיל ,כל צדיק וצדיק") ואם כו'*, כי כוונתו בזה [לא רק להדגיש שבכ"מ (חוץ מג') רשות הוא, אלא]