93

ציוויים אלו על הר סיני ועברה עליהם (ולכן גם נגענש המעולה שבאזנים שהיא עיקר השומעת -- אזן הימנית דוקא).

ו ולבאר הטעם ?מה מגיע לנרצע עונש כזה (רציעה), ממשיך רש'"י דהטעם שהאזן נרצע (במכרוהו ב"ד בגניבתו) הוא מפני ,ששמעה לא תגנוב" (ולא מטעם ששמעה <כי לי בנ'יי עבדים" וזה קונה אדון לעצמו באומרו ,לא אצא חפשי"): ועד"ז במוכר עצמו מענישים אותו על ש,הלך וקנה (מלכתחלה) אדון לעצמו" (ולא על שאומר עכשיו ,לא אצא חפשי"):

נת"ל דכשאדם גונב מחבירו ועובר עַל הציווי ד,לא תגנוב". הרי אפשר לומר שאנוס הי' מצד דוחקו ומצוקתו, ולכן (עם היות שאין זה מצדיק הגד הגתו הלא טובה, מ"מ) אין לענשו בעונש דרציעה (וזהו גם הטעם שלא כל גנב נענש בעונש זה).

אמנם מובן שכשאדם גונב לאונסו, ה"ה מתבייש בזה ואין רצונו שיתפרסם קלונו ברבים; ואם נמכר לעבד ומתפרסם הדבר שנמכר בגניבתו מיצר לו במאד וכל עת שהותו אצל אדונו -- עת קלונו -- ה'ה מצפה לעת יציאתו לחירות.

ואם אינו בהול .לצאת לחפשי, ואדרבה. רוצה להשאר אצל אדנו, ה"ז מוכיח שמעיקרא אין הדבר בזיון בעיניו, ועד שלא איכפת לו בפרסום הדבר שהוא עבד ע"י שגנב ונמכר בגניבתו; סופו מוכיח על תחילתו שגנב מצד תכונתו הרעה, ומה שעבר על הציווי ,לא תגנוב" לא הי' מפני דחקו, ולכן ;אזן זאת ששמעה .. לא תגנוב . . תרצע".

נושפטים א

עד"ז מובן במוכר עצמו מצד דחקו'י: בשעת מעשה אין להענישו ברציעה מכיון דאנוס הוא מצד דחקו; אבל באם אח"ז טוען ;אהבתי את אדוני וגו' " ואינו רוצה לצאת חפשי :י הרי מוכיח בזה שאין ענין זה - להיות עבד -- חמור אצלו, וכשמכר א"ע לכתחלה לא הי' רק מצד אונס דחקו אלא שלא איכפת לו להיות עבדי

-- ולכן עִם היות שעל רצונו עכשיו להשאר אצל אדונו אין לענשו בעונש דרציעה שהרי (במקצת עכ"פ) אנוס הוא מצד אהבתו הטבעית אל אשתו ובניו כנ"ל מ"מ מובן מטענתו ,אהבתי את אדוני" שלא איכפת לו (כ'כ) להיות עבד ומוכיח סופו על תחלתו שלא מכר א"ע מלכתחלה מצד אונם דחקו אלא מרצונו הטוב :י, ולכן נרצע על ש,הלך וקנה אדון לעצמו".

עפ"ז מובן ג"כ שזה (שלא הלך

1 ברא"ם כתב : דוחק הוא לומר שמפני שבתחלת שש לא מכר עצמו אלא מחמת דוחקו אינו נקרא שהלך וקנה אדוך לעצמו, אבל ראה מושב זקנים : כשמוכר עצמו מפני דוחקו פעם ראשונה, נמכר מחמת עוני, ולכן אינו דין שירצע אבל כו'. וראה משכיל לדוד, ועוד.

2) ובפרט שכיון שמזונותיו ומזונות אשתו ובניו על האדון (רש"י כא, ג) הרי ציד הרגיל יש לו הכסף שקיבל בעת ש" מכר עצמו לעבד, ועוד : בעת יציאתו יעניק לו האדון כהציווי (ראה טו, יד) .,הענק תעניק לו" -- הרי א"א לומר שרוצה הוא לישאר עָבד מצד הדוחק שיהי' בעת יציאתו לחפשי.

3 במשכיל לדוד תירץ, דאה"נ דהוה שייכא רציעה אפי' מתחלה . . אלא מיהא לא חייבה תורה אלא לנרצע לפי ששנה בחטא. אבל תירוץ זה אינו מספיק (וראה גיב לעיל הערה 11) דלפ"ז תשאר הקושיא למה לא ירצע גם על שאר חטאים אדם ששנה בחטא.