87

שבת בסגנון תורת החסידות :

ארז"ל :+ ,חביבים ד"ס מדברי תורה". והטעם, כי ד"ת הם הציווים שלמעלה אשר האדם מוכרח לקיימם:; ולכן עבודת האדם בקיום המצות מראה על התקשרות בהקב"ה בדרגא שמקיים בפועל מה שנצטווה בפירוש.

אבל דביקות האדם בהקב"ה שע"י דיס היא פנימית יותר, דזה שאינו מסתפק במה שציוותה תורה ומחמיר ע"ע בגדרים וסייגים, מורה שקיום המצות שלו הוא ברצון ותענוג פנימי, והדביקות בהקב"ה היא פנימית יותריי.

ואף על פי כן הוא עדיין מציאות בפ"ע, אלא שרצון שלו וחפצו הם בא?קות ; למעלה מזה בחי' חסיד, ובפרט הדרגא ד,איזהו חסיד המתחסד עם קונו כו' יתיר מגרמי' כו' ומסר גרמי' **, היינו, שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו הוא רק לגרום נח"ר לבוראו.

ובהתאם לג' בחי' הנ"ל בעבודת האדם, יש ג' בחי' אלו מלמעלמ"ט -- בהגילויים מלמעלמ"ט : (א) בחי' המחשבה -- שאין בה מקום כלל למצזאות ולדבר שחוץ ממנו, ומבחי' זו נתהוו עלמין סתימין שהם בטלים במקורם**. (ב) בחי' דיבור --- שנותן מקום גם לעולם שבהרגשתו הוא במציאות בפ"ע; אלא דאופן ההתהוות הוא --

סנה' עה "פ

יתרוב

שבחי' הדיבור יורד ומשתנה להיות בחי' מעשה *י. (כי בחי' הדיבור מצ"ע -- אף שנותן מקום לזולת, אבל ענינו הוא גילוי אלקות, ובכדי שיתהווה עולם שאין נרגש בו גילוי אלקות צריך לירד ולהשתנות לבחי' מעשה). (ג) בחי' מעשה שהוא חיצונית דכח האלקי המהווה -- שנעשה נפרד כבד יכול, ומלובש ממש בתוך העולמות *5.

יב. ולפ"ז יש לבאר הג' חילוקי דינים בשביתת שבת:

עִ'י יחוד האדם באלקות שמצד קיום המצות מצד עשי' ופעולה שלו, שהוא יחוד חיצוני, נרגשת אצלו בחיי חיצונית דאלקות. ולכן נרגשת אצלו שביתת הקב"ה מהעשי' בפועל (החיצונית של השביתה דלמעלה), לכן מה'ת אסר רק בעשיית מלאכה.

מצד דביקות הפנימית באלקות שע"י ד"ס, הרי מאיר אצלו אלקות בגילוי והוא דבוק בכח הדיבור שלמעלה, ולכן נרגשת אצלו גם שביתת הקב"ה מבחי' הדיבור.

[ועוד נקודה בזה: ע"י הדביקות בהקב"ה הרי ,עבד מלך מלך" זי, וגם דיבורו (דבר מלך שלטון) חשוב מעשה, וע'ד מרז"ל* ,צדיק גוזר ןד הקב"ה מקיים". ויתירה מזו ארז"ל י5 : ,אמירתן של צדיקים מעשה.