71

ומכיון שכן, הרי מובן, שאיסורה של הוצאה חוץ לתחום נמשך כל זמן שהייתו שם (היינו שהאיסור דיציאה חוץ לתחום אינה מצד פעולת היציאה עצמה, כ"א מצד התוצאה שנעשה עי"ז -- שנמצא חוץ לתחום -- במקום שהוא אסור וקשור בידי הקליפות). ומבואר בתוס' טעם וביאור שיטתו של ר"'ש -- ,יכנס" -- שבאם מותר שיכנס חזרה לתוך התחום -- צריך ליכנס, בכדי שלא תומשך שהייתו במקום הקליפות **.

ח. בכל הג"ל, כבכל דיני ועניני התורה, יש הוראה גם בעבודת האדם בכלל :

עיקר מציאותו של איש הישראלי היא נפשו האלקית יי, שהיא חלק אלקה ממעל ממש%. ולכן, כמו שהקב"ה בכבודו ובעצמו מרומם הוא באין ערוך מכל שורש ומקור דהתהוות העולמות. עד כי עשרה המאמרות שבהם נברא

0) ובזה תומתק לשון המשנה : ,מי שהחשיך חוץ לתחום", דלכאורה מאחר דב" מקום וזה קנה שביתתו הרי לגבי זה שהח" שיך אינו חוץ לתחום כ"א אדרבא זהו תחומו -- והול"ל ,חוץ לתחום העיר"? ועִיפ המבואר בפנים מובן הלי ,חוץ לתחוםיי (סתם) -- ,חוץ לתחום" הקדושה.

1) ואף שבבינונים (וכ"ש אלו שלמטה ממדריגת הבינונים) הנפה"ב ,היא היא הד אדם עצמו" (תניא פכ"ט), הרי והו רק בחיצוניות אבל בפנימיות ובאמתית הרי כל איש ישראל אפיי קל שבקלים מוכן למסור נפשו על קידוש השם (שם פי"ח) כי נפשו האלקית היא אמיתית מציאותו (וראה אגה'ית פ"ו, קונטרס ומעין מ"ז). ולכן כאו"א מחוייב בקיום מצות ואהבת לרעך כמוך ובכל זמן ובכל מקום -- אף שאהבה ואחוה אמתית אפ"ל רק כשעושה גפשו עיקר (תניא פל"ב).

2) תניא רפ"ב.

בשלחג

₪1

העולם נק' לגבי ,מלכא" בשם ,מילין דהדיוטא" י: -- כן גם האיש הישראלי, מצד עצמו הוא למע' מכל עניני ההעולם, אלא שהתורה ציותה* ,ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"". וגם בזה הוא דומה לבוראו: כשם שהשי"ת צמצם את עצמו להוות את העולמות, כמו"כ הוא, להבדיל, ,אדם" (ע"ש אדמה לעליון). שנברא באופן שעליו לצמצם א"ע ולהתעסק בעניני העולם **.

וא"כ מובן שהתעסקות בנ"י בעניני חול ועולם, הוא צמצום והשפלה, אבל מהותו העצמית היא בבחי' שבת -- שביתה ומנוחה מעובדין דחול. ובמילא -- שני הדינים שבשבת (איסור עשיית מלאכה ואיסור יציאה חוץ לתחום) -- יש בהם הוראה בכללות הנהגתו של כל אדם מישראל (גם בימות החול), כי הרי מהותו היא שבת :

האיסור ד,עשיית מלאכה בשבת". ענינו בהנהגת האדם -- הכגסת מילי דעלמא ועובדין דחול לתוך מוחו ושכלו (דמוחין הוא בחי' שבת זי) ; הגם שנצ"

3) זח"ג קמט, ב, וראה לקו"ת ר"פ אחרי. ובכ"מ,

4) מכילתא הובאה בדרשות ו' יהושע אבן שועב פרשת וישב, ובספר מנחה בלולה. ובמכילתא ורשב"י (יתרו כ, ט): כשם שנצטוו ישראל על מצות עשה של שבת כך נצטוו על המלאכה. ועל פי זה מובן בפשטות מאמר רז"ל בראשית רבה פט"ז, ה (ופליג בזה על הספרי עקב עֶה"פ ולעבדו בכל לבבכם). וראה ג"כ אבות דר"ג פי"א. רמבין ויקרא כה, ג, קונטרס ומעין מי"ט. ועפ"ז מיושב לשון רשאין בחולין (נדי ב. וראה שם רשיי ותוס).

5 יתוו 5, ט.

6) ועבודתו לקונו -- היא ג" עצ'יי צמצום עצמו כו' (ראה תניא פמ"ט).

7 ראה לקו"ת סו"פ בשלת.