67
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
-- וראי' לזה, ממ"ש רבינו הזקן בשולחנו יי: הי' חולה שיש בו סכנה צריך בשר שוחטין לו ואין אומרים נאכילנו נבילה שהיא איסור לאו ואל נחלל עליו שבת שהיא איסור סקילה. . שבנבילה עובר על כל כזית וכזית . . משא"כ בשחיטה אינו עושה אלא איסור אחד אעפ"י שהוא חמור* .. אבל אם הוא צריך להרתיח לו יין ימלא ישראל ויחם כותי . . כי אעפ"כ לא יהי בו אלא איסור מד"ס, עכ"ל. הרי מפורש שדוקא כמותו של האיסור דנבילה שהוא דאורייתא הרי הריבוי בו חמירא טפי מאיכות האיסור (סקילה) של שחיטה בשבת: משא'כ באיסור של סתם יינם שהוא דרבנן (שגם אופנו הוא בריבוי הכמות כי עושה איסור בכל שתי' ושתיי) מכריע האיכות דאורייתא את ריבוי הכמות דרבנן -
ד ועפ"י הנ"ל מובן גם הטעם, שהפיסקא ,ר"ש אומר" סודרה כסיפא של המשנה (השייכת להרישא) ,שרץ
בשלחג
שנמצא במקדש כו'", ולא במשנה בפ"ע -- לפי שגם תוכנה של הרישא דן באותה השאלה: כמות (בריבוי הזמן) מכריעה או איכות (בגודל הענין עצמו) מכריעה. וזיל המשנה: ,שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיונו שלא להשהות את הטומאה, דברי ר' יוחנן בן ברוקה. ר' יהודה אומר, בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה". וסברת פלוגתתם היא, ד,מ"ס שהויי טומאה (כמות) עדיף, ומ"ס אופשי טומאה (איכות) :: עדיף" **.
ה. ולבאר בדא"פ השייכות דשני הכללים של ר"ש וההבדל ביניהם עפ"י פנימיות הענינים [ועפ"ז יתבאר טעם נוסף בזה שר"ש סובר שבמקום שאפשר להתיר לו שיכנס בחזרה לתוך התחום צריבים להתירו :
5 בלקח טוב סט"ז קורא לתוכן הפלוגתא ,,ריבוי זמן אי מכריע את הכמות". אבל מובן שאף שבכלל ,אפושי טומאה" הוא ענין של כמות, הרי ביחס לריבוי ומן (שאין בזה התפשטות הטומאה) הנה ,אפושי טומאה" הוא ענין של איכות (שבהטומאה ניתוסף ענין, הענין דלטמא אחרים בפועל).
6 גמרא שם. בירושלמי (סוף עירובין) תולה המחלוקת בטעם נוסף (ע"ש בקה"ע ופימ שאינו שולל טעם הבבלי, וכן משמע לשון הירושלמי שם) -- אי קום ועשה צדיף (לעשות) או שב ואל תעשה עדיף (ראה בפי' קה"ע ופ"מ שם, וראה בבלי ק, סע"א). וגם לפ"ז יש לבאר הקישור בין הרישא וסיפא ע"פ משנת*ל (ס"ב) בחומר איסור יציאה חוץ לתחום (איכות) לגבי איסור השבתת עונג -- שהוא (יציאה חוץ לתחום) בקום ועשה. וא"כ י"ל דלהירושלמי דטעמו של ר"ש הוא (נוסף על הטעם דריבוי כמות מכריע את האיכות) דקום ועשה עדיף ה"ז בא בהמשך (להפלוגתא ברישא ו)לדעתו של ריב"ב דס"ל ג"כ דקום ועשה עדיף.
וייל דלהבבלי הקישור בין הרישא וסיפא הוא לא רק בענין הכרעת ריבוי הכמות אלא
הערות
- 3. או"ח סי" שכת סט"
- 4. אבל מזה לבך אין להכריח דס"ל לאדה"ז שכמות עדיפא (גם כששניהם הם מסוג אחד) שהרי הוסיף שם עוד ב' טעמים לדין זה. אמנם בתניא (אגה"ת פ"ז) כתב בפשיטות : ואף מי שלא עבר על עון כרת אלא שאר עבירות קלות אעפ"כ מאחר שהן פוגמים . . הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה . , עד"מ . . מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת ויותר.
- 3. וראה שו"ע אדה"ז סי" תמו ס*ה) בשם הר"ן שהעמידו חכמים דבריהם בשוא"ת גם אם אינו שבות של ל"ת ועשה, אבל ,אם נאמר שאין דברי הר"ן מוכרחים כ"כ* (לָ' הצ"צ שם) לכאורה מותר לעבור על איסור דרבנן בשביל עונג דאורייתא (עדמ"ש בפרמיג ש0).
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב לקו"ש חי"א ע' 67
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.