54
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
% לקוטי
גם י"ל שדיבורים אלו לא באו מחמת העדר האמונה בה' (וכוונתם בזה היתה להתלונן כו'), אלא שדברו כן מחמת מצבם הדחוק, כטבע בנ"א הנמצאים בעת צרה כו' שמדברים מפני הצער בלי כוונה וכמרז"ל אין אדם נתפס בשעת צערו כי לא ברשע ידבר אלא לא בדעת יי. אבל האמונה בהבטחת הקב"ה בתוקף אצלם, וכמפורש בפירש"י לאחרי זה עה"פ " ,דבר אל בנ"י ויסעו -- כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו" בי" -- הרי מפורש שבנ"י האמינו בה' ובזכות זה ,בדאי . . לקרוע להם הים'"].
ד עפ"ז מובן ג"כ מה שרש"י מדייק להביא דוקא כתובים אלו כהוכחה לתפלתם של האבות -- שהייתה באופן של ,אומנות" :
תפילת אברהם אבינו בפ' לך היתה משום טעם מיוחד (כפירש"י שם: נתנבא שעתידין כו' והתפלל שם עליהם. ועד"ז בכ' שלפנ"ז שהיתה כעין תפילת הודי', כפרש"י שם : על בשורת הזרע ועל בשורת א"י). וכן תפלתו על אנשי סדום ועמורה שהיתה למען הצילם מהפיכתן. ועד"ז תפילת יצחק דר"פ תולדות היתה לצורך בקשה מיוחדת -- שתפקד רבקה אשתו. וכן ביעקב -- תפלתו: ,הצילני נא מיד אחי גו'".
זה שנתרעמו הי' לאחרי ש,ויצעקו" ולא נענו כו', או ייל עד שכבר פירש"י (וישב לז, כ) שמי שאמר זה לא אמר זה (ע"ד פי' הרמב"ן כאן פסוק י').
0) וע"ד מ"ש הרמב"ן כאן (פסוק יא) ועוד -- בדברי המכילתא.
1) ב"ב טז, ב. פרש"י שםי
2) יך, טה,
3) ל' עבר. ולא פרש"י איזו אמונה. -- כי מפורשת בקרא ובפרש"י לפני זה: שמות ד, לא. יב, כז. לט,.
בשלח ג
ולכן מביא רש"י דוקא הכתובים ,אשר עמד גו", ,ויצא יצחק לשוח בשדה", .ויפגע במקום" -- שבכל אלו לא היו סיבות מיוחדות שבשבילן באו להתפלל ; ומוכח מזה שענין התפ?ה הי' אצלם בדוגמא של ,אומגות", של התעסקות באופן תמידי, גם מבלי סיבה מיוחדת שתעורר אותם להתפלל להקב"ה.
ועפ"ז מובן בפשטות שלא יתכן פירוש זה גבי תפילתן של ישראל בפ' שמות, מאחר שתפילתם זו בצר להם היתה בתוכן של בקשה מיוחדת : התפללו לה' להושיעם ממצוקתם [ועד"ז בפ' בא י: ,ויקד העם", שטעם מיוחד לתפילה הלזו, כדפי' רש'י שם -- ,על בשורת הגאולה כו""].
ה. ההוראה מזה בעבודת האדם: ענין התפילה, ועד"ז לימוד התורה וכו', צ"ל בדוגמת ענין של ,אומנות". היינו שלימוד התורה שלו צ"ל לא רק בכדי לידע המעשה אשר יעשו ואת המעשה אשר לא תיעשנה וכיו"ב, אלא לשם לימוד התורה עצמו. ועד"ז בקיום המצות ועבודת התפילה, שתהתעסקות בהן אינה צריכה להיות לשם איזו תכלית ומטרה פרטית וכו', אלא באופן של אומנות, שזהו כל ענינו וכל מציאותו לעבוד הקב"ה בכהנ"ל.
ועד"ז צ"ל גם בה,עבודה עם הזור לת*: לא להתחשב בזה שבחיצוניות אין נראה שה,זולת" יש לו שייכות לתורה ולתפילה כו'; כי עליו לדעת שבעצם ובפנימיות זוהי ה,אומנות" של כאו"א מישראל, כי זוהי האומנות דאבות כאו"א, אלא שהיא בהעלם אצלו, ועליו רק לגלותה מההעלם אל הגילוי. (משיחת ש"פ בשלח תשל"ה)
4 יב, כז,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.