45
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מהנפק"מ לדינא בין שני האופנים: אם לא פדאו אביו בקטנותו עד שגדל
כאופן הא' שבפנים (ראה בביאור לסהמ"צ לרסייג להרי"יפ פערלא מצוה לא-לב) עדיין יש מקום לומר בפדיון הבן שהיא מצות" דאב כאופן הב'*", כי במילה אין ציול מפורש שהאב צריך למול את בנו, והלימוד (שהאב צריך למול את בנו) הוא או מ;וימל אברהם את יצחק בנו" (קדושין שם) או מד ,ביום השמעי ימול בשר ערלתו" (ירושי שם). משא"כ בפדיון הבן שהחיוב על האב לפדות בנו מפורש בתורה בין להבבלי (לעיל הערה 3) בין להירושלמי (וראה לקמן הערה 6
הבן על מי מהם מוטל חיוב הפדי'ז דאם נימא כסברה הראשונה, שעיקר מצות הפדיון היא חובת הבן -- הרי בנדון זה, שגדל הבן וכבר ראוי הוא - ולכן גם חייב הוא -- לפדות את עצמו, נפקע חיובו (ובמילא גם זכותו) של האב בפדיית בנו בכורו*'. אבל אם נימא שהחיוב מעיקרי' הוא על האב, הרי גם לאחר שגדל הבן ולא נפדה עדיין נשאר האב בחיובו ובזכותו יי ; אלא שישנו לימוד מיוחד דאם לא פדאו אביו חייב לפדות א"עי כנ"ל.
ובזה יש לבאר החילוקי שבין הבבלי והירושלמי בנוגע למקורה של הלכה זו בקרא:
לסוגיית הירושלמי שגם דין זה, שאם לא פדאו אביו חייב לפדות עצמו, נלמד הוא מאותו הפסוק ,וכל בכור אדם בבניך תפדה" שממנו למדין שהאב חייב לפדות את בנו, -- היינו שבראשית מקורה של מצות פדיון הבן בכתוב נכללו ב' החיובים (של האב והבן) כאחד\י -- מסתבר שהמצוה בעיקרה היא חובת הבן ושממנה מסובבת גם חובת האב המפורשת בתורה: מכיון שהמצוה היא לפדותו בקטנותו, שאז א"א לו לפדות עצמו, לכן אמרה תורה שהאב יפדה את בנו (במקום הבן).
משא"כ לפי סוגיית הבבלי, שהלכה
(הובא לעיל
הערות
- 1. על האב ללמד את בנו הקטן תורה אעפ"י שהקטן אינו חייב כו" (וי"ל שזה קמ"ל בהוספה זו: אעפ"י כו
- 2. וראה פסקי דינים להצ"צ (חידושים על הרמב"ם בתחלתו (שלט, ב) ביאור לשון הרמב"ס (הל' ת"ת פ"א ה"ג) ב,מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר") ,ביון דת"ת מחוייב האב מדאורייתא ללמד את בנו . . א"כ שמא גם על הקטן יש חיוב מדאורייד תא". והא דלא אמרינן כן גם בפדיון הבן ומילה (שיתחייב הבן כשיכיר -- עוד קודם שיגדיל) י"ל:
- 3. בת"ת החיוב דאורייתא הוא שהאב ילמוד עם (וביחד עם) בנו (היינו שהבן עצמו יכיר וילמוד תורה) ולא עוד אלא שהלימוד הוא באופן שהבן ,ירגיל עצמו לקרות בתורה" (שו"ע אדה"ז שם -- מהרמ"א סרמ"ה ס"ח) -- משא"כ בפדיון הבן ומילה שכל מעשה הפזיון והמילה הוא מצד האב ורק שהמצוה מתקיימת ב(גוף) הבן. ודוק.
- 4. (נוסף לזה י"ל ע"ד המבואר בתשובת זכרון יוסף (הובא בפתחי תשובה ליו"ד סי שה סקכ"ה) דבפדיון הבן ומילה אם יקיימנה עכשיו לא יוכל לקיימה כשיגדל, משא"כ בת'ית).
- 5. **) אבל לפי מש"כ בריב"ש סעם הרמב"ם זבפודה את בנו מברך על כו' (ראה בהערה 8ו) -- מבואר להיפך דהרי במילה כתב הרמב"ם (רפ"ג מהל' מילה) ,ואם מל את בנו מברך למול את הבן". אבל עפ"ז צ'"יע זברי הרמב"ם בפיה"מ וכו', ראה לקמן סוף הערה 26.
- 0. ראה חינוך מצוה שצ"ב בסופו: ,ולפי הדומה שהאב חייב לעולם לפדות בנו ואפילו אחר שהגדיל הבן המצוה מוטלת על האב וכמו שאמר הכתוב וכל בכור אדם בבניןך תפדה הרי שהטיל המצוה על האב וכן נראה בקדושין". וראה שו"ת הרשב"א ח"יב סי' שכא (הובא בב"י ובב"ח יו"ד סי שה) וכן משמע בלבוש שם.
- 1. ראה קה"ע שם הערה 4).
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 52 לקו"ש חי"א ע' 45
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י. לקו"ש חי"א ע' 45
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.