43

לידי' או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה **י? לא הוה בידי'. אתא שאיל בי מדרשא, אמרו לי' אבי הבן מברך שתים. והלכתא אבי הבן מברך שתים".

וצריך להבין: הרי הבעייא ,כהן מברך או אבי הבן מברך", היא רק בנוגע לברכת ,שהחיינו" -- ומה מקום

לההקדמה (ודמילתא -- דפשיטא) ,פשיטא -- על פדיון הבן כו' אבי הבן מברך*?

והנה קושיא זו הקשה בצל"ח,

ומתרץ דהכוונה בזה להדגיש שהבעייא בברכת שהחיינו באה מצד הדיוק בנוסח הברכה של פדיון הבן" - ומבאר את זה בשני אופנים: א) מזה שמברכים ,על פדיון הבן" (ולא לפדות) מוכח שאפשר לפדות גם ע"י שליח :י, ומכיון שכן מתעוררת הבעיי מי מברך ברכת שהחיינו: אבי הבן מברך אותה -- אעפ"י שמפ"ז תבוטל לפעמים ברכה זו, היינו בעשותו שליח לפדות את בנו*" -- מ"מ האב מברך משום ,דקא עביד מצוה"; או שטעם זה, ביטול הברכה כשנעשה ע"י שליח, מכריע לתקן שהכהן מברך, שאז מברך בכל פדיון מאחר ,דקמטי הנאה לידייי בכל פעם. ב) הנוסח ,על" (פדיון הבן) מוכיח שאין מצות הפדיון נעשית ונגמרת ע"י אבי הבן לחוד, כי אם בסיוע הכהן שמקבל הפדיון*י, ולכך

(בשם הריב"א) פ"ק

מספקא לי' מי מברך שהחיינו כיון שע"י שניהם נעשית המצוה והכהן הרי (גם) מטי הנאה לידי ,

אבל יסוד פירושו זה -- שהספק של ה,בעו מיני'" אינו אלא מדיוק הלשון על פדיון הבן -- איגו מתיישב כ"כ בסגנון והמשך הענין בגמרא:

א) מה,ניגוד": פשיטא כו' ברוך כו' כהן מברך או אבי הבן כ" - משמע דהפשיטותא היא באותו הנושא שבו הבעיא (המברך).

ב) אם עיקר ההדגשה הוא (לא בזה דפשיטא שהאב הוא המברך על הפדיון, אלא) בנוסחה הברכה -- א"כ הול"ל בסדר הפוך: ,פשיטא (ש)אבי הבן מברך (בגוסח) על פדיון הבן", ולא כפי שהוא לפנינו ,פשיטא על פדיון הבן כו' אבי הבן (הוא ה)מברך", דמשמע דלא נחתי לדייק בהברכה, אלא מי הוא המברך*

ג) הול"ל בקיצור: כיון דעל פדה'יב מברך על פדת"ב ברוך שהחיינו כן" כהן מברך כו

וא"כ הדרא קושי' לדוכתא, מה טעם לההקדמה שאבי הבן מברך על פדיון הבן ?