38
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
58 לקוטי
ולכן יי סברי תוס' שצריך להיות צורך היום קצת.
בסגנון אחר קצת:
רש"י סובר'י דב,אך אשר יאכל לכל נפש . . יעשה לכם" הגדירה
התורה מלאכות אלו כסוג בפ"ע (,מלאכת הנאה") מצד עצמם וגוף פעולתן.
ותוס' סברי דב,אך אשר יאכל.. יעשה לכם" הגדירה התורה מלאכות אלו לפי מטרתם וכוונת עשייתן -- שכשנעשות לצורך הנאת האדם הרי הן ,מלאכות הנאה" ומלכתחילה לא נכללו בכלל ,מלאכת עבודה".
ועפ"ז י"ל דגם התוס' ס"ל בדעת
5 וכן מוכרח לומר בדעת הרמב"ן (ראה לעיל הערה 20), ואולי י"ל שכ"ה גם דעת החינוך (שם) שכתב : שאמרו ז"ל כו' כל דבר הצריך לאדם לבו ביום בין שהוא זבר מצוה כו' ובין שאינו דבר מצוה אלא צרכי הגוף לבו ביום כו' כל דברים אלו מותרין ובכלל היתר דאוכל נפש נינהו;
ובמנ"ח (ס"ק ה) הקשה : דברי הרהמ"ח צע"ג דנראה מדבריו דהא דמותר להוציא סית וכדומה הוא מטעם כיון דצריך לו הוי כאו"יג כו' ובש"ס מבואר דהוצאה לכו"ע מתוך שהותרה לצורך כו' (וראה חמדת ישראל (פלאצקי) קונטרס נר מצוה אות פה שכתב שדעת החינוך הוא כדעת היראים עמוד זמנים מצוה קיג שכ' דפליגי ב"ש וב"ה אם יאכל לכל נפש הוא רק אכילה או כולל הנאת הגוף כולם עיי"ש. וכ"כ בס' תועפות ראם על היראים (השלם, נדפס מכת"י סי' דש אות ח).
אבל ייל דס"ל (וראה לעיל הערה 3)
כמבואר בפנים בדעת התוס'. ומיש , ובכלל היתר דאו"ג נינהו* י"ל דכוונתו כמבואר בפנים, שמכיון שההיתר דאו"נ נלמד ממלאכת עבודה, לכן המלאכות שיש בהן צורך (ואינן ,,מלאכת עבודה") נכללות ג'יכ בהיתר זה,
6 ראה מג"ש הובא לקמן הערה 28.
ב"ה דאו"נ הוא סימן וגדר של סוג המלאכות שאינן נכללות באיסור ,מלאכת עבודה" [ועפי"ז יוקשה עוד יותר בדברי אדה"ז כנ"ל ס"ג].
ה. אולם אפשר לבאר בסברת התוס' דגם ב"ה סברי דאו"ג הוי טעם להתיר מלאכות אלו האסורות מצ"עי:, -- אלא שבאופן ההיתר ס"ל לביה י: שאין הכוונה שלצורך או"נ נדחה :9 האיסור במלאכות אלו (-- היינו שחשיבותו של צורך זה דוחה איסור
הערות
- 1. ז) ראה לעיל הערה 21. אבל גם כמבואר כאן מובנים דברי התוס'.
- 8. ולהעיר ממ"ש המג"ש (בדעת רש"י, שם ד"ה ועוד) : דה"פ דאך אשר יאכל לכל נפש כגון הבערה ובישול וכיו"ב הוא מותר כו', סברי כיון דנקט קרא המלאכה ולא בתב אך אוכל נפש יעשה לכם, ש"מ שכוונת התורה להתיר המלאכה לגמרי כו; וכתב עוד שם: ואפ"ל (אבל אי"ז דעת רש"י) דמ"מ כיון דתלתה התורה באוכל נפש בעינן שיהא צורך קצת דומיא דאוכל נפש שהוא צורך היום.
- 3. [אמנם דעת רש"י דס"ל דלא בעינן צורך כלל, כבר נתבאר לעיל בפנים די"ל דלדידי' לא נאסרו כלל (כדעת הרמב"ן), ויל"פ כן גם בלי המג"ש (בדעת רש"י) ,שמ שכוונת התורה להתיר המלאכה לגמרי כו'*, דהינו שהוציאתן מכלל האיסור לגמרי. ולהעיר גייכ משטמ"ק ביצה (שם) : ,כי אסר רחמנא הוצאה בשבת אף יו"ט הי' בכלל, אלא שחזר והוציאו מן האיסור כשהתירה כן" (ולכן) אפילו שלא לצורך כלל שריא מד" אורייתא כו' ואפיי"יה כיון שההוצאה חשובה מלאכה ביו"ט דאצטריך רחמנא להתירה דין הוא שיגזרו בה חכמים במידי . . דלא צריך". וראה ג"כ לעיל הערה 19].
- 4. 9') וראה ג"כ שו"ע אדמוה"ו סתק"י בקו"א סוסק"ב : דודאי מלאכת אוע הותרה לגמרי ביו"ט . . וא"א יו*ט דחוי אצל מלאד כת או"נ . . יו"ט הותרה לגמוי לצורך אכילה,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.