37
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לקומי
ב"ה שמלאכות או"ג הן מלאכות מוד תרות יי -- ולפי"ז אי"מ]
מכיון שמלכתחילה לא נכללו מלאכות אלו בכלל האיסור, צ"ל מותרות גם כשאינן לצורך היום כלל ?
בהסבר מחלוקת זו דרש"י ותוס' ייל: נתבאר לעיל בשם הרמב"ן שמלאכות או"נ אינן ,מלאכות עבודה" אלא ,מלאכות הנאה" ואינן נכללות בהאיסור ד,כל מלאכת עבודה לא תעשו" - ולרש"'י הפי' דסברא זו דמלאכות דלצורך או"נ הן בעצם סוג מיוחד
1 ראה פרמ"ג פתיחה להל' יו"ט (פי"יא סוף אות ו) שהביא ,כדמות ראי' (מתוסי ביצה יב, א ד"ה השוחט) שסוברים כהר"מ זיל ד,מלאכת עבודה" אין בכלל (זה מלאכת) או"נ לצורך היום".
וראה גם בשמחת יו"ט (להרא"ל צונץ על התוס' שם) שכתב לתרץ קושיית התוס' [אהא דמוקי בגמרא דין דהשוחט עולת נדבה ביויט לוקה אליבא דב"ש דלית להו מתוך -- דלכאורה גם לב"ה לוקה דהרי ס"ל דנדרים ונדבות אינן קריבין ביו"ט] וזל :
ייל בפשטות דודאי אי אמרינן מתוך דליכא איסורא כלל וק מכח גזירת הכתוב לכם ולא לגבוה ליכא רק לאו הבא מכלל עשה וליכא מלקות, אבל לב"ש דלית להו מתוך כו', ממילא הלאו הוא כמו בכל מלאכה שאינה לצורך או"נ. ומסיים ,ואפשר להעמיד זה בכונת התוס' בתירוצם".
בצפע"נ ציין לתוס' סנהדרין (סג, א דיה על) שכתבו שם: והא דאמרען כו" דמבשל גיד הנשה ביו"ס לוקה כו' לא חשבינן להו לאו שבכללות דכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו כו, דהתם מפרש טפי דכתיב עבודה דמשתמע כל מלאכה שהיא עבודה
-- אבל אין משם ראי' דפליגי על הרמב"ן, כי הזין +ד,מבשל גיה"נ לוקה" מוקי לה בביצה (יב, ב) כב"ש דס"ל דלא אמרינן מתוך, ואו"נ הוי טעם ולא נמעט מ,מלאכת. עבודה*, וככפנים:
ד3
שמהותן <מלאכת הנאה", היינו שאינן זקוקות לכוונת האדם בעשיית המלאכות בכדי להפכן ל,מלאכת הנאה". ולכן אין הפרש בין עשיית מלאכות אלו לתכלית וצורך של הנאה ותענוג לעשייתן שלא לשם תכלית וצורך זה או אחר, דמכיון שהמלאכה מהותה ,מלאכת הנאה" הרי לא נכנסה מ" לכתחילה בכלל ,מלאכת עבודה לא תעשו" -- ולכן מותר לעשותן בכל אופן, גם אם אינן לצורך היום כלל.
ודעת התוס': גם מלאכות או"נ אי" נן שונות במהותן משאר המלאכות, אלא -- באם נעשות לצורך הנאת האדם ביו"ט (צורך או"נ, או צורך אחר שהוא להנאת היום) אז אינן 'י בכלל האיסור ד,מלאכת עבודה". אבל כשאינן לצורך היום,. הרי הן בגדר ,מלאכות עבודה" *: האסורות ביו"ט --
2) אבל העושה מלאכה לצורך מחר ייל שאי"ז ,מלאכת הנאה* שהרי נעשית לשם עבודה שלא לשם הנאה (ראה שטמיק כתובות שם ד"ה וזה שכתב. וראה ג"כ לעיל הערה 9).
3) ועפי"ז יומתק מיש התוס' (ביצה יב, ב ד"ה הכא נמי -- בדעת ר"י דמבשל גיד אינו לוקה .משום הבערה מטעם מתוך)/ דאף שאסור לו לאכלו, אבל ,כיון שהי" בדעתו של זה לאכלו, היינו צורך יו"ט* [וראה במפרשים (מג"ש שם ועוד) שכתבו שזהו שדחקו לרש"י לומר דכשלא לצורך כלל מותר משום מתוך], ולפי המבואר בפנים מובן, דמכיון שעושה לצורך אכילה ה"ז מלאכת הנאה שמלכתחילה לא נאסרה.
4 ראה אמרי בינה שם ד"ה ונראה, ובדייה וראיתי. וראה ג"כ פרמ"יג (שם אות ד) : ,וכן מיו"ט לחול אפשר כה"ג לוקה כו' ייל דאוכל נפש לצורך היום אין בכלל הלאו דעבודה, משא'יכ לצורך כלבים וכדומה אלו אין ראוי לאדם, הוה בכלל מלאכת עבודה".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.