26

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

6 לקוטי

של מקרא דרוש טעם בכל מכה ומכה, למה הביאה הקב"ה, -- הרי מן הצורך הי' לפרש טעם זה במכות הראשונות (או מיד במכה הראשתה) -- למה הובאו ולמה בסדר זה -- ומדוע חיכה רש"י עד למכת ,ערוב", המכה הרביעית 1

יש מפרשיםיי, שבשלוש מכות הראשונות לא הוצרך רש"י לבאר את טעמן, כי מובן הוא ממ"ש בהן לפנ"ז : המכות של ,דם" ועצפרדע" הן בכדי להלקות ע"י את יראתם -- וכמפורש ברש'י**י גבי מכת דם: +ומצרים עובדים לנילוס לפיכך הלקה את יראתם ואח"כ הלקה אותם" (ולכן היא מכה הראשונה, שבה הוכתה ,ירד אתן" ממש); וגם במכת +צפרדע" הרי כתיב ** ,ושרץ היאור צפרדעים", וגם ברש"י יי מפורש ,לפי שהגין היאור על משה כו' לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים" -- הרי שגם ,צפר" דע" מכת היאור היא (אלא שלא ,יראתן" ממש הולקתה על ידה,

\ארא ב

ולכן באה לאחרי מכת דם):; ובנוגע למכת כינים, גם בה טעם הבאתה מוכח מענינה, כי בה' וע"י הודו החרטומים ואמרו ,אצבע אלקים היא" *י, אבל בשהגיע רש"י בפירושו למכת ,ערוב", אז הוקשה לו: למה מכה זו דוקא. וע"ז פי' שהטעם הוא ,בטכסיסי מלחמות וכו' *.

אולם פי' זה אינו מובן כלל *':

(א) אם כוונתו של רש"י, בהבאת המדרש, לבאר בעיקר את טעמה של מכת ערוב %* -- א"כ איך יתכן שאת הטעם למכת ערוב אינו מביא (אלא

שמציין שנמצא בתנחומא) ומעתיק בפירוש את הטעמים שאינם נוגעים לעניננו 1

(ב) ולאידך גיסא: לסברת המפרשים הנ"ל בפירש"י שטעמיהן של ג' מכות הראשונות ידועים ופשוטים (ולכן לא הסבירם רש"י בדרך שאלה למה ,מכה זו") -- א"כ מדוע חוזר רש'י מאותם הטעמים ומעתיק מהמדרש טעמים אחרים ?

(ג) לפי פירוש הנ"ל המשך הדיבור הזה בפירש"י הוא אך ורק ביאור טעמה של מכת ערוב לבד, והיינו שהוא ענין בפ"ע ואין לו שייכות והמשך למ"ש לפנ"ז באותו הדיבור (שכל מיני חיות רעות") ; והרי ידוע הכלל, דב-

8 ) וארא ח, טו.

הערות

  1. 1. מכה) ושם מפורש ברש"י (ח, כז) ש,לא נשאר אחד" כדי שלא יהנו,
  2. 2. ומיש בלבוש האורה ,שקי לו כיון שאין הבוונה רק להורגם מה הטריח הערוב עליהם ולא הביא מיד דבר גדול מאד שימותו בפעם אחת כמו שעשה בתיל של סנחריב" - ג"כ אי"מ : והלא לא היתה הכונה להרוג את כולם [וכדמוכח מזה שבפועל לא נהרגו כולם]. וא"כ לא הי' יכול להביא זכר על כולם [וגם לא על מקצתם -- זלמה ימות פלוני דוקא (עַד שאפילו בה" מכה האחרונה הוצרכה להיות הגבלה מסוימת מי ימות -- הבכורים -- ולא סתם שימותו קצת מהמצריים)].
  3. 3. בנוגע לתירוץ הגו"א והמשכיל לדוד ראה לקמן הערה 19 והערה 20.
  4. 4. שיח בתירוצו הב'.
  5. 5. וארא ז, יא וכ"ה ה
  6. 6. שם, כת.
  7. 7. זז] שם, יט.
  8. 8. בשמו"ר פ"טו
  9. 9. וכיה בשמוייר פ"י, הי
  10. 9. וכמובן, כל ג' קשיות אלו הן גם על תירוץ הגו"א : ,על דם ועל צפרדץ לא קשיא כו' לפי שהמים קרוב למצרים כו' וכן הצפרדעים שביאור כו" וכן עפר הארץ כו'".
  11. 20. וקושיא זו, וכן קושיא הג' דלחלן קשה על כל התירוצים המובאים לעיל (העד רה 13 וגם על פי' המשכיל לדוד שפל שקשה לרש"י למה דוקא מכת ערוב היתה מכה שהרגה מן המצריים, משא"כ מכות הראשונות, וע"ז פירש"י שיש טעם על זה באגדה -- וכמובן.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.