24

שיחה ב

ואראג

א בקשר למכת ערוב שהביא הקב"ה על מצרים, מסופר בפרשתנו: שהקב"ה צוה למשה לומר לפרעה: ,כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך וגו' את הערוב ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עלי *.

רש"י בפירושו מעתיק מן הכתוב את התיבות <משליח בך" ומפרש : ,מגרה בך, וכן ושן בהמות אשלח בם:, לשון שסוי, אינציט"ר בלע"ז". ובפשטות כוונתו* לבאר שתיבת ,מש" ליח" אינה מלשון שילוח, כמו;.אם אינך משלח* בהתחלת כתוב זה עצמו, אלא שהיא מלשון גירוי [ע"ד .אל תתגרו בם"* וכיו"ב]. וכמה דיוקים מכריחים פירוש זה:

א) אם ,משליח" הוא במובן של שילוח, הי' צ"ל כתוב ,משלח" כמו בתחלת הפסוק:

ב) בלשון שליחות מתאים יותר לו" מר ,משליח את הערוב בך" - זא. הנשלח, ולאח"ז למי הוא נשלח. וכמו לקמן ** ,שולח את כל מגפותי אל לבך"; משא"כ אם הוא מלשון גירויי הרי תיבת ,בך* מחוברת ל;משליח", כי ,בךָ" הוא חלק מהפעולה עצמה (ולא רק שב,בך" נפעלת הפעולה): ש,מגרה בו" חי' רעה וכדומה.

ג) אם המובן הוא שליחות, מתאים לומר ,משליה לך"*" או .משליח אליך*, ולא ,משליח בך", אבל אם

מובנו גירוי, מתאים הביטוי ,משליח בך" *.

ומפני ב' טעמים האחרונים מעתיק רש"י מן הכתוב גם תיבת ,בך", אף שהוא מפרש רק תיבת ,משליח" שפירושו ,מגרה" -- וגם אח"כ בפיד רושו הוא כותב עוה"פ ,(מגרה) בך* -- כי זהו חלק מן ההכרח שהכוונה ב,משליח" היא -- ,מגרה".

א) למה מביא ראי' לפירושו מה" כתוב שבפ' האזינו, ולא ממ"ש קודם לזה (בפ' בחוקותי ') <והשלחתי בכם את חית השדה"1 וביותר יוקשה -- כי קדימה להביא כתוב זה גם מצד פרט נוסף: במכת ערוב הרי מדובר בגירוי חיות, וכן בפ' בחוקותי מדובר בגירוי חיות, אבל בפ' האזינו הלא מפורש ,ושן בהמות אשלח בם".

ב) לאחר שפירש שהיא מלשון ,מגרה", ל"ל לרש"י להוסיף עוד: <לשון שיסוי" + שאין לומר שב,לשון שיסוי" כוונתו לבאר ולפרש ,מגרה*